נמלים

יש לי נמלים במטבח. מה לא עשיתי בשביל להיפרד מהן. ריססתי, ניקיתי, הצפתי באקונומיקה, השרתי בלימון, ותליתי קמע מעל. כלום לא עזר.
הנמלים חיות בעולם מקביל אלי, במטבח שלי.
בוקר אחד, התחילו לצאת נמלים מתוך כיור האמבטיה. הייתי חייבת להבין, מה הן עושות שם. ניחא במטבח, יש שם אוכל, אבל בכיור אמבטיה?
נשמתי עמוק, ממש עמוק, והצצתי פנימה. היה שם מאוד חשוך, הבאתי את הנייד והארתי פנימה, אבל עדיין לא ראיתי כלום. הכנסתי את הראש פנימה, ונכנסתי קצת יותר עמוק- עד לכתפיים בערך והארתי עם הפנס.
ואז ראיתי שביל של נמלים ממהרות.
"לאן אתן הולכות?" שאלתי
"בואי, אין זמן לשאלות". אחת מהן משכה אותי ביד ונפלתי פנימה.
הלכתי אחריה.
"מה אתן עושות בבית שלי?" שאלתי
"ששש" נבחה עלי זאת שמאחורה.
"למה אני צריכה להיות בשקט? זה הבית שלי"
"ששש" צעקו עלי כמה נמלים בבת אחת.
הלכתי יחד איתם עד שהגענו לנמלה- האם. כל נמלה שלפני נתנה מתנה למלכה; אחת את הגומייה לשיער של הבת שלי, אחרת, פלסתר עם תמונות של חיות, מוצץ, מגנט עם תמונה של הבן שלי מהמקרר.
"הי, הי, הי. זה הדברים שלי, מהבית. אתן לא יכולות ככה לקחת בלי רשות, ולתת למישהו אחר." התחלתי לאסוף בחזרה את הדברים שלי, עד ששני נמלים במדי שוטרים עצרו ודחפו אותי אחורה.
ואז המלכה ניגשה אליי, ובקול כועס היא אמרה. "את לא חושבת שנסחפת קצת עם הטרנד הזה של הטבעונות? אנחנו רעבות. קינואה עם שומשום, קינואה בלי שומשום. אני לא רוצה לראות יותר שום בורגול ושום עמייאת.
נמאס לנו לחפש שאריות אוכל שהילדים שלך זורקים באמבטיה. דוחן זה לציפורים." היא צרחה
הדפתי את הנמלה שהייתה אחרי בתור וברחתי משם במהירות.
מצאתי את בעלי היקר ישן במיטה "מאמי, חייבים לעבור דירה."