בשיעור השני של "קרש קפיצה", דיברנו על התשוקות שלנו. מי מאיתנו לא שואל את עצמו יום-יום אם הוא אוהב את מה שהוא עושה? אם הוא רוצה לעשות משהו אחר? מה בכלל הוא אוהב?
מאז ומתמיד אהבתי לכתוב ולטייל. זה הגיע למצב שיותר מפעם בשנה ארגנתי לעצמי טיול בחו"ל, מה שדי מסביר את המצב הלא מזהיר שלי בבנק. אבל מה אני אעשה, יש כל כך הרבה מקומות שלא הייתי בהם. אני מרגישה שאני חייבת לבקר כמעט בכל מקום בעולם, זה פשוט מרתק אותי.
אני גם אוהבת לכתוב, בעיקר על דברים שאחרים יוכלו להזדהות איתם. הרי בסך הכל רובנו מתמודדים עם אותם הדברים. אני אוהבת לבטא את עצמי בכתיבה, ואם על הדרך אעלה חיוך על פניו של מישהו, זה שווה הכל.. אם הייתי יכולה הייתי מטיילת כל היום וכותבת על זה.
אני גם אוהבת דברים פשוטים יותר כמו שוקולד אבל ברמה של סכרת. אני גם אוהבת חופש, להרגיש שאני לא כלואה, כמו שלפעמים אנחנו מרגישים במקום העבודה שלנו. מי המציא את זה שצריך לקום לעבודה בשעה 6 בבוקר? זו שעה לא אנושית. ולמה אי אפשר לעבוד חצי משרה שתחשב כמו משרה מלאה? למה צריך לחזור הביתה עם הלשון בחוץ כשכבר אין לנו כוח לשום דבר אחר בגלל שהעבודה כבר שאבה מאיתנו את כל הכוחות? לדעתי צריך שיהיו שני ימי מנוחה בשבוע (ואם אפשר לא כולל את שבת..). אני גם אוהבת לישון, הלוואי שהיה אפשר לעבוד בזה..
אני גם אוהבת לאהוב, מאוהבת באהבה, והלוואי שתהיה לי שוב. רובנו עסוקים בלחפש אחר החצי השני שלנו. הדרכים לחיפוש התרבו כל כך, וכולן כשרות. אפשר להכיר בעל-פה (כלומר, במציאות) ואפשר גם דרך אתרים ואפליקציות למינהן. אני מעדיפה את הדרך הראשונה. ניסיתי מעט את הדרך השניה, אבל לא ממש התחברתי לסיטואציה של להכיר מישהו בדרך הוירטואלית. זה לא שלא ניסיתי, זה פשוט לא נוח לי. וכיאה לטיפוס נהנתן שכמותי, אני לא עושה דברים שגורמים לי לאי נוחות (אלא אם אני ממש חייבת). אחי היקר לקח על עצמו לנהל עבורי את אפליקציית OKCUPID שזה קצת כמו פייסבוק אבל של היכרויות. הוא בחר עבורי אילו תמונות להעלות ולמי להגיב (רק למהנדסים ורופאים לדבריו). הוא אפילו עשה "בלוק" למישהו שלדעתו חפר יותר מידי בהודעה. כן, אחי החמוד דואג לי, אבל נראה לי הוא יותר דואג שאפנה לו כבר את הדירה שלי (ששייכת לסבתא וכל נכד עובר אליה בתורו). בעצת אחי המלומד, עניתי רק למעט, אבל מייד התחלתי להרגיש באי נוחות מכיוון שאני לא אוהבת להכיר בנאדם דרך מכשיר. רק בעל-פה. יש אנשים שזה מתאים להם והם מתחתנים מזה, אז שיתחתנו. לי זה גורם חוסר נוחות יותר גדול מאשר להיות לבד. אז מחקתי את האפליקציה והרגשתי שאבן נגולה מעל ליבי.
האמת שבימים אלה מרגיש לי קצת דבילי לחשוב מה התשוקות שלי. החיילים שלנו שומרים עלינו כדי שאוכל לחשוב מה התשוקות שלי? מה אני רוצה? כרגע מה שאני רוצה זה להיות גבר חסון ולהצטרף לכוחותינו כדי לפרק לחמאס את הצורה. זה מה שאני רוצה.
