הכי חבל היה לה לעזוב את עץ האשכוליות האדומות.
היתה לה אהבה מיוחדת לעץ הזה.
בכל שנה , בפרוס החגים , החלו פירותיו להבשיל .
היא הייתה יורדת לחצר עם שקיות ניילון ריקות ,
וקוטפת מלוא החופן .
הייתה חוזרת לביתה עם השלל.
את חלקן אכלה בתאבון רב . הייתה בוצעת את האשכולית
לשני חצאים , מפזרת סוכר חום , ואוכלת עם כפית.
חלק מהאשכוליות היו מיועדות לסחיטת מיץ טרי בבוקר.
והחלק האחרון היה מיועד להכנת ריבה טעימה ומעודנת.
לאחר שהריבה הייתה מוכנה ומצוננת, הייתה מוכנסת
לצלוחיות זכוכית, מכוסות במעטפת בד סגול, עם סרט זהב .
על כל צלוחית היה מודבק פתק , ובו היה כתוב : באהבה
ובתאבון.
הצלוחיות היו מחולקות כמתנה לחגים . הרשימה הייתה ארוכה.
כל חבריה וקרוביה , ציפו בהתרגשות למתנת החג שלהם .
טעמן של הריבות היה כה מעודן ויחודי , נימוך בפה .
עם פרוסת חלה טריה , וספל קפה מהביל.
או בגניבה , באישון הליל , כשבן הזוג נוחר בקולי קולות, עוד טעימה
מהטעים הטעים הזה. כך , בלי כלום.
כשהיו שואלים אותה , מהו הסוד. ענתה : הסוד הוא אהבה .
אף אחת או אחד, לא הצליחו להוציא ממנה את המתכון .
עצם הסודיות שבעניין , הגבירה את החשק לריבה המסתורית.
יום רדף יום , היא פתחה עסק לממכר ריבות , שהלך ותפח .
שמה הגיע לערים אחרות , ההזמנות גדלו , והרווחים העניקו לה
בטחון כלכלי.
כעת עמדה לעזוב את ביתה , ולעבור לגור עם בחיר ליבה .
חפציה ארוזים ומוכנים להובלה .
היא ירדה לחצר , נעמדה מול העץ האהוב , והודתה לו בכל ליבה .
רוח קלה , של סוף הקיץ נשבה , והזיזה את העלים.
לרגע היה נדמה לה שהעץ מנפנף לה לשלום .
אשכולית אדומה ובשלה, נפלה בדיוק למרגלותיה.
היא התרגשה , וגרונה נחנק. הרימה את האשכולית, והניחה אותה
בתוך התיק. בלב כבד נכנסה לדירתה לחכות למובילים.
———————————
מקץ 7 שנים :
מכונית נעצרת, ממנה יוצאים אישה וילד קטן. הם נכנסים
אל החצר .
"אמא , באנו לראות את העץ האהוב שלך, אבל הוא איננו."
"כן. לא מבינה מה קרה "
השכן הקשיש , מזהה אותם , ומברכם לשלום.
לאחר שיחה קלה , היא שואלת אותו מה אירע לעץ.
"אה. העץ האהוב שלך". הוא עונה.
"לאחר שעזבת, הוא קמל ומת "
"כנראה סיים את תפקידו. הרי עצים לא מתים מלב שבור".