הוא עמד בפינה , החדר המה אנשים. חלקם אחזו בכוס משקה , חלקם היו עסוקים בשיחה ערה בנושא החם של הערב . הוא סקר את החדר . מבטו היה ענייני , חצי משועמם, לא היו לו ציפיות גבוהות במיוחד. העיף מבט בשעונו , וחשב לעצמו שזהו ביזבוז זמן להשאר פה . יכול היה לנצל את הזמן שלו ביתר יעילות, לו היה נשאר בבית לסיים את המאמר , עליו שקד מזה חודשיים. ברקע נשמעה נעימת הרקע לסרט "כך היינו" , בכיכובם של ברברה סטרייסנד, ורוברט רדפורד. סרט על אהבה שהוחמצה .אם משהו לא נועד לקרות , הוא יעבור מתחת לאפך, ולא תשים ליבך אליו. חשב לעצמו. האומנם? בדיוק כמו שהחמצתי את אהבת חיי ? השאלה הזו כמו זחלה במעלה צוארו , לא מרפה . לא נותנת לו מנוח. הוא זע באי-נוחות , כמו חושש שמחשבותיו גלויות ומשתקפות על פניו המיוסרות. אך כהרף עין שב אליו הגיונו , וקלט שלא רק שאף אחד מהנוכחים אינו מודע לסערה המתחוללת בקרבו, אלא גם לא מתעניין. הוא כבר השלים עם העובדה שהוא חכם לאחר מעשה , אך לא ציפה שכאב האובדן , ישוב ויכה בו בכל פעם מחדש בעוצמה כזו. הוא חזר והאשים את עצמו על שנתן לה ללכת . שלא התעקש שוב ושוב לשכנעה שתישאר. שלא נלחם , פשוט ויתר. משהו בו כל כך נבהל , כל כך הרגיש שלא ראוי לה . עד שלא העיז להתעקש . והיא שראתה את קפאונו , סברה בטעות שאינו אוהב .מי יודע היכן היא עכשיו? צפונה בין זרועות של מישהוא אחר , וכל מה שחלקו יחד , ודאי נשכח מזכרונה. אהבה – כשמזלזלים בה , היא הולכת. צריך להזין אותה, לטפח, להשקות ולדשן , להאיר ולאתגר. אהבה, בניגוד לדברים חומריים , אינה נגמרת ככל שמשתמשים בה. ההיפך , היא מעצימה. נו טוב, די עם הפילוסופיות , הגיע הזמן לפרוש הבייתה. הוא החל לנוע בין ההמון , נפרד בניד ראש וחיוך , והחל לעשות את דרכו לעבר הדלת . משהגיע אל הפרוזדור , שמע צלצול בדלת. האור שבמפתן היה חזק וצורם . עיניו טבעו בתוך עיניה , זהב שערה מתבדר ברוח הקלה. נשימתו נעתקה . שמעתי שתהייה פה , ובאתי לפגוש אותך . כמעט אחרתי . הוא לא ענה . גרונו ניחר . אחז בידה בחוזקה ומשך אותה לעבר מכוניתו.
