אין כמו לחזור אחורה בזמן ולראות איפה הייתי.
האמת, בהתחלה זה היה די מדכא. קראתי את הפוסט שכתבתי על כסף, והוא היה כל כך דומה לטקסט ששיננתי לעצמי לפני אך כמה דקות שחשבתילעצמי שבעצם שום דבר לא השתנה בשנתיים האלה. אבל המשכתי לקרוא והבנתי שזה ממש לא נכון. אז הנה תקציר הפרקים האחרונים:
קיבלתי את העבודה כעוזרת מחקר והתמדתי בה בהצלחה יפה במשך שנה שלמה. במקביל, אחרי החגים (בערך חודש אחרי הבלוג האחרון) קיבלתי עבודה בתור מורה להיסטוריה בפנימיה לנוער בסיכון. זה היה ממש משמח, ואפילו העברתי את התלמידים שלי בהצלחה בבגרות. במקביל המשכתי ללמוד לתואר. שנה אחר כך- הפכו אותי למורה לאנגלית במשרה מלאה מה שהיה מבאס פצצות, אבל היתה לי עבודה "אמיתית" והרווחתי משכורת הגונה שנתנה לי לישון בשקט בלילה. לזוגי נסתתמו טענותיו,סוף סוף. אחרי סמסטר נוסף קרו 2 דברים חשובים: הבנתי שאני שונאת להיות מורה לאנגלית, לא משנה כמה התלידים חמודים, והודעתי באופן חד משמעי שאני לא אמשיך עם זה בשום אופן בשנה הבאה (כלומר זו שאני נמצאת בה עכשיו). כמו כן סיימתי סופסוף, אחרי 4 וחצי שנים, את כל חובותיי לתואר. זה היה מרגש פיצוצים. גם זוגי סיים את התואר שלו, וכך נמצאנו כזוג סטנדרטי ונורמלי לחלוטין שיש בידינו תארים ראשונים.
השנה אני שוב מורה, שוב להיסטוריה, האהובה עלי מאד, הסתפרתי ועשיתי נזם ואני מנסה להרגיש שוב צעירה, למרות שמחר בבוקר הילדה הקטנה שלי עולה לכיתה א'. התינוקת שלי!! נרשמתי גם ללימודים לתעודת הוראה, ואפילו נרשמתי כבר לתואר שני. מקוה שאצליח לדחוס את זה ללו"ז של מורה במשרה מלאה…
אז הדברים השתפרו המווון. עשינו בר מצוה יפה ומכובדת ביותר, הרבה יותר מה שתיכננתי, לגוזל. קנינו בעזרת הלוואה אוטו קטן וצעיר הרבה יותר, ולאחרונה זוגי קיבל מהעבודה החדשה אוטו עם החזרי נסיעות ומקום לכולנו. שיפור ענק באיכות החיים!!! והשיא- בקיץ נסענו לחופשה זוגית די ארוכה (8 ימים!) בחו"ל, רק אנחנו, ובסייעא דשמיא היה לנו גם כסף בנחת ובשפע לכל מה שהצטרכנו. מבחינה זוגית זו היתה עלית מדרגה מטורפת. לא רבנו בכלל! חזרנו עם נצנוצים בעיניים.
הבית עדיין לא גמור לגמרי ואני מנסה למצוא מישהו שיצבע אותו כי הספקנו כבר לצבור לכלוך של שנתיים על הקירות, מי היה מאמין. כשהתחלתי את הבלוג הבית הזה היה עדיין חדש לגמרי. עדיין מתפללת שיהיה לי כסף לשלם למישהו שפשוט יסיים את כל הדברים המעצבנים שעוד נשארו. אבל התחלנו להשכיר את הבית מדי פעם וזה נתן לנו קצת הכנסה צדדית בשביל פרויקטים קטנים ברחבי הבית.
צריכה למצוא דרך להכניס את החשיבה החיובית בצורה יותר אינטנסיבית לחיים שלי. התחלתי ספר אבל אני לא יודעת אם הוא יהיה רב מכר. אולי סתם ספר טוב. רוצה להיות עשירה, עשירה עשירה. להיכנס לחנות ולא לחשוב על זה. לשלוף את כרטיס האשראי בנחת, תוך שאני מתבוננת במוצרי הקופה ותוהה אם אני זקוקה להם ועוד לפני שאספיק להחליט הקופאית תעיר אותי ותגיד: "תודה רבה, יום נעים" ותושיט לי את השקית. ככה, בקלילות, בנחת, בלי לחשוב על זה אפילו דקה.
אבל אין ספק שראיתי עכשיו בזום מהיר את החיים שלי אחרי שנתיים, ונראה שאנחנו מתקדמים. קצת לאט לטעמי, אבל מתקדמים.
תכלה שנה וצמצומיה, תחל שנה וברכותיה.