כבר תקופה שאני שואלת את עצמי על הכח הזה שיש לילדים להוציא אותנו מדעתנו, בעיקר סביב הבקשה שנקנה להם משהו.
זה מדהים, לילדים יש מגוון טקטיקות לבקש את מה שהם רוצים ואלה רק משתכללות עם הגיל: בכי, התקפי זעם, משא ומתן, נדנוד (ידעתם שילדים יכולים לבקש משהו 50 פעם בלי למצמץ?), וכמובן פניה לרגשות אשם נוסח "את/ה אף פעם לא קונה לי…". מצד אחד, אין להם משאבים משלהם, אז יש הגיון בכך שהם מנסים להשיג את מה שהם רוצים, לא? אבל איך שהוא, השיטות הללו חודרות עמוק ומעוררות תגובות שונות ומשונות בנו ההורים, ולא אחת גם ריבים עם הילד.
מה שאבסורד באמת הוא שלרוב אנחנו *רוצים* לתת. אז למה זה מציק לנו כשזה בא כבקשה מהילד? אולי כי:
• אנחנו ההורים מצפים שלאחר שקנינו ונתנו, הילד יחוש סיפוק ושביעות רצון לזמן מה. אך הזמן של הילדים עובד אחרת. הילד יכול לדבר על הבקשה הבאה תוך שעה.
• וכשאנחנו רוצים לצאת לבילוי ומבטיחים לילד משהו, אנחנו מתאכזבים ששום דבר בבילוי לא מעניין את הילד פרט למימוש של אותה הבטחה. הם רוצים את זה עכשיו.
• וכשאנחנו הולכים איתם לכל מקום שהוא, הם מיד מאתרים בדרך "מוקשים" – המקומות שלא חשבנו עליהם – כמו המכולת, הגלידריה או כל חנות בדרך.
כדי לשמור על השפיות שלנו, ולמנוע וויכוחים עם הילדים, חשוב לזכור:
1. לילדים יש צרכים ורצונות שהם לעתים שונים מאלה של ההורים (אמנם זה ברור אבל עובדה שבשטח זה גורם לחיכוכים רבים)
2. לילדים יש חוש זמן שונה משלנו
3. הילדים מתייחסים לצריכה באופן שונה מאוד ממה שאנחנו הכרנו כילדים. הם חיים בעולם שבו צריכה עומדת בבסיס של (כמעט) כל מה שהם מכירים!
4. והחשוב מכל: ילדים כל הזמן רוצים משהו. זה בסדר לרצות. אבל זה לא מחייב אותנו לקנות להם.
אז הנה כמה מחשבות שיכולות לתרום למיתון הלחץ שבקשות הילדים מייצרות:
• לפני כל יציאה לחשוב על מה אתם מסכימים: האם אתם מאפשרים לקנות ממתק / צעצוע / מזכרת? האם יש שם משחקייה או "מוקש" אחר, אם כן, האם תקציבו לכך זמן וכסף? בטיולים כדאי להיות מודע לכך שהילדים יבקשו דברים שלא צפיתם. אולי אפשר לקבוע סכום כספי מראש לכך.
• מהו אופי הילד – האם הילד נוטה לבקש כל דבר חדש שהוא רואה – לדוגמה אחרי ביקור אצל חבר, דבר שראה היום בגן / בית הספר? אם כן, אז אפשר להגיע להסדר כל שהוא, לדוגמה קונים אחת ל… (מתי שתחליטו). לילד כזה אפשר לתת דמי כיס שמיועדים לכסות את הקניות האלה. טוב אולי לא את כולן, אבל הילד יכול לבחור את הדברים שחשובים לו באמת.
• מהי תגובתכם – עד כמה אתם מתרגשים מבקשות הילד? אולי פשוט תחליטו שאתם לא? הילד יכול להכיל 'לא' ו'אי אפשר'. אבל אם הוא יודע שיש סיכוי שההתנהגות שלו תשנה את התגובה שלכם, אז אתם בצרות. בקיצור – בחרתם לסרב? לא מתאים? היו שלמים עם ההחלטה. מתישהו הילד יבין לבד שאין טעם להתעכב על הבקשה.
• הבנה תרבותית – ההתנהגות הזאת לא תמיד הייתה, וגם לא נמצאת בכל בית – לדוגמה במשפחות מרובות ילדים ומעוטות יכולת זה לא קיים. זהו סוג של תוצר תרבותי של תרבות השפע. זה קיים איפה שאפשר…
והכי חשוב,יישר כוח!











