אנו חיים בעידן של שפע והשפע הזה משחק תפקיד גם עם הילדים שלנו. מהרגע שבו אנו הופכים להורים אנו מתחילים לחפש את מיטב הצעצועים, ספרים, אביזרים ומכשירים שיעזרו לנו בהורות מיטבית ויתרמו לכך שלילדינו לא יחסר דבר.
במקביל אנו מגדלים דור של ילדים עם משהו שלא היה קיים בעבר (אולי רק לעשירים מאוד), כשבבתים רבים יש לילדים אוסף אישי של צעצועים, חפצים, משחקים וספרים. המגוון העומד לרשותם הוא מרשים והאוסף אינו סטטי, הוא מתפתח וגדל עם השנים באמצעות מתנות שאנחנו קונים לילדים, וגם הסבים הסבתות… וגם מתנות יום הולדת וחגים… כשעם הזמן הרבה מהפריטים מועברים הלאה כדי לאפשר מקום לחדשים.
אחת לתקופה כולנו נתקפים בשאלה – האם זה יותר מדי? אולי זה מספיק? איך יודעים מתי לעצור? והאם זה בכלל אפשרי?
אז כמה זה מספיק?
אני מציעה 4 צורות לבחון את השאלה:
1. תקציב – האם הדברים שאתם קונים הם בגבול התקציב שאתם יכולים להרשות לעצמכם? האם הסכומים הגיוניים לכם כמשפחה? פה לא צריך להרחיב. כסף הוא אחד המשאבים החשובים לנו כמשפחה, הוא מכתיב מה וכמה אנחנו יכולים באמת לתת. יחד עם זאת קיימות משפחות או מצבים שבהם הכסף אינו שיקול מוביל לכמה כדאי לקנות.
* כאן מדד רלוונטי יכול להיות בכמות השימוש – האם שווה לכם לקנות X בידיעה שהילד ישתמש במשחק פעם אחת? 3 פעמים? קרוב לוודאי שהשימוש של הילד בפועל לא תואם את איך שאתם מדמיינים את הדברים. לכן כדאי ללמוד את דפוסי השימוש של הילדים.
2. מקום – מה קורה בחדר הילדים? או בחדר המשחקים? מה קורה בבית? האם הוא עולה על גדותיו בדברים של ילדים? האם הילדים יודעים מה יש להם? יש להם נגישות לדברים עצמם? הרי למשחק – מהנה או מפתח ככל שיהיה – אין שום ערך אם לילד אין גישה אליו. פה יש שתי נקודות נוספות שדורשות התייחסות:
* אוספים – מה הערך של 30 בובות חמודי עבור הילד? כמה הוא מגיע להשתמש בהם? ומה לגבי צנצנת מלאה בביי-בליידים? האם הגעתם לשלב שקניה נוספת של פריט דומה גורמת לכם ההורים לחוש אי נוחות? אז כנראה שמספיק.
* רוטציה – האם אפשר לנהל רוטציה בחפצים בבית כך שבכל פעם מנגישים לילד רק חלק מהדברים? אולי כל שבועיים או חודש אפשר להוציא חפצים מחדש, הילדים מתרגשים לראות אותם שוב – כמו חבר ישן וטוב.
3. זמן – האם לילד יש זמן "לגעת" בדברים שלו? במהלך השבוע או בשבת, עם חברים, אחים בני משפחה או לבד? אולי ילדים עסוקים מאוד צריכים פחות דברים? אולי ילד שנמצא שעות רבות בבית – מכל סיבה שהיא, צריך יותר דברים? מה קורה אצלכם?
4. חשיבה על הסביבה – גם כשיש את כל הכסף, כל המקום וכל הזמן בעולם, לדפוסי הצריכה שלנו יש השלכות על הסביבה, הן בייצור, ובפסולת שנוצרת עם ידי העטיפות, והן בדבר עצמו שיגיע לפח גם הוא. האם זה נכון לקנות ולזרוק שוב ושוב? כמובן שבמקרים שבהם דברים נתרמים, הם מקבלים שימוש חוזר ומשמחים ילדים נוספים. אך לא כל הדברים זוכים לשימוש חוזר.
לכן, התשובה האמיתית לשאלה "כמה זה מספיק" אינה אחת או ברורה (היה נחמד אם היה מדריך אך בפועל כל ילד וכל משפחה שונים). כל הורה נדרש לעצור ולבדוק עם עצמו מה מתאים לבני הבית: מבחינת תקציב, מבחינת מקום ונגישות לילדים. כמו כן כל הורה צריך לחשוב מהם דפוסי השימוש של הילד בדבריו? חד פעמי? האם יהיה לו מתי להשתמש? ועם מי? וגם בהיבט סביבתי, עלינו להבין שבמעשינו אנחנו מייצרים מציאות סביבתית וכך לחשוב מתי אנחנו מגזימים.
אמנם הצעתי פה אמצעים שבחלקם מופשטים, אך בפועל אנחנו מרגישים לרוב מתי "מספיק", לדוגמה כשאנו קונים וזה נשכח מיד, כשאין לילד זמן להשתמש, או שאנו משקיעים משאבי זמן ועבודה רבים בהנגשת הדברים לילדים כדי שיזכרו שהם שם. צריך ל'הקשיב' לרמזים, כי בסופו של דבר מה שנפגע בקניה העודפת הוא הערך – של הילד לדבריו ולנתינה שלכם ההורים.
אני מזמינה אתכם לקנות מתוך מודעות, ולשקול את הצעצוע הבא שאתם עומדים לקנות בהתאם למה שקורה בבית, ולא בגלל ההבטחה המופיעה על העטיפה.
בנוסף, אפשר גם לשלב את הילדים בשיחה.
אשמח לשמוע מה מנחה אתכם מול הילדים בשאלה "כמה זה מספיק"?
(כל הנאמר כאן תקף לשני המינים כמובן)