התבטלה לי פגישה הבוקר מהרגע להרגע ואז התחיל רעש וגעש פנימי על זמן וכסף, אין לי בחירה וכו'. אחרי דקותיים הבנתי שהרווחתי! הרווחתי זמן לעצמי. כבר כמה זמן אני רוצה לצייר ציור חדש אבל אין זמן כי יש נכדה טריה שאני ניהנת לפגוש בכל רגע פנוי, כי עובדת ועובדת, כי יש אמא שנפלה לפני חודש וחצי ו…
ופתאם יש זמן, בחרתי.
יצאתי למרפסת עם הצבעים, אני ממש יודעת מה אני רוצה, לא יודעת איך זה יהיה ויודעת שהתהליך עם הציור יהיה תחת הכותרת "חזרתה של הכוהנת הגדולה"
יש גם כמה מילים שמלוות, כי באחד משעורי התקשור שנתתי (קורס הקשבה להדרכה וריפוי) קבלתי תקשור עבורי על הכוהבת הגדולה וישר הרגשתי שחייבת לצייר (ואז כמובן הראש אומר, למי יש זמן לצייר):
"הכוהנת הגדולה נולדה בלילה
אל תוך הרכות שאור הכוכבים מקרין,
הכוהבת הגדולה נולדה בלילה
מתוך מטרה לאפשר לה לזהות
ולרפא את כאב
גם המתקשה, המתבייש והנטוש
כל מה שמקבל מחסה בחשכה ושלא מתאפשר לו לצאת לאור יום.
הכוהנת הגדולה מושיטה יד ומאפשרת לנוע בעזרת הריפוי אל עבר הצמיחה, אל האור."
(נובמבר 18)
אז בחרתי לצייר במקום להתבאס ונוצר בוקר מלא ציפייה ומשמעות
צילום: ענת נוי עזריאלי (אני)
חוזרת למרפסת (אני כותבת ומציירת בו זמנית עד כדי כך נמלאתי שמחה ורצון לבטא את מה שקורה בפנים) לעשות עוד שכבה של צבע.
תוך כדי הציור אני מרגישה שזו פרדה בעצם, שנים ליווה אותי הצבע הכחול, הוא יותר מכל סימל את הכוהנת. זו לא פרדה מהכוהנת.
צילום: יונת סער
לוקחת אויר כדי להפנים את המשמעות של הפרדה מהכחול, עדיין לא יודעת עד הסוף מה זה אומר אבל אני שקטה עם זה ורגילה שזה יפתח בקצב שלו.
ותוך כדי מריחת עוד שכבת כחול על הבד, אני מבינה שהלילה והכחול נותנים מענה להרבה מקומות כואבים, נותנים חיק חם וזמן ריפוי כמו רחם.
אבל העידן הזה הסתיים, כי הריפוי בחסות הלילה וההסתרה גורם לתהליכים להיות איטיים וכואבים יותר.
ואילו האור מאפשר ריפוי עמוק, פשוט ומהיר יותר.
למה?
כי האור מראה בצורה בהירה את הפצע ומאפשר קבלת מענה מדוייק לכאב, אין צורך לגשש אין צורך לחפש
אין צורך גם לחפור אל תוך הכאב.
האור מאפשר להקשיב לצורך הפנימי שקיים בכאב ולתת תמיכה וריפוי.
האור גם משקף בברור את היכולות והעוצמות שתומכות בתהליך.
חלף יום ולמחרת בבוקר נגשתי לקנבס היבש, בערך ידעתי מה יהיה עליו
אך במציאות כמו במציאות, אנחנו מתכננים והחיים קורים
מתוך הדמות שהלכת והתגבשה על הקנבס – נולדה התינוקת,
זה היה שם במילים אבל לא הבנתי אותם עד הסוף
ורק תוך כדי ציור ראיתי שהכוהנת הגדולה מחזיקה בחיקה תינוקת.
התחלה חדשה לגמרי שמאפשרת תנועה שתהיה מלאת באור.
צילום וציור: ענת נוי עזריאלי (אני)
אז עוד יש זמן כדי לעכל מה כל זה אומר
ואם אחזור לאתמול בבוקר – איזו בחירה מדהימה, איזו חוויה נולדה בזכות פינוי הזמן
וואוו
ענת נוי עזריאלי, מטפלת-מתקשרת ומורה להקשבה להדרכה וריפוי
הדף שלי
האתר שלי
בזכות קורס #דיגיטליות_בעסקים חזרתי לכתוב!
#לאומי_דיגיטל
#saloonaschool #סלונה
