מסע כזה של שנים רבות
התחיל ביום בו הצעת לי נישואין
והיה שם אור והרגשתי טוב…
המסע שלי החל לפני יותר מ30 שנה,
מסע ארוך של זוגיות ושלושה ילדים נפלאים ואהובים
ואהבת נעורים אחת גדולה שידעה בתחילתה עליות וגם מורדות.
עם השנים ומהמורות החיים האהבה רק התחזקה והפכה לזוגיות איתנה ולחברות אמת .
זו לא קלישאה שנאמרת "מה שלא הורג מחשל"
לימים הבאנו לעולם ילדה אהובה ויפיפיה תכולת עיניים , קיבלנו מתנה את ביתנו הבכורה.
לאחר שנתיים הבנו שיש לה איחור שפתי ומשם כבר הכל היסטוריה ,
ממש עוד חודש היא תחגוג 28 שנים מלאות אהבה…
אך הפעם בלי אבא שלה, בלעדייך.
כל כך אהבת אותה והיית מחובר אליה , היה לכם קשר מיוחד במינו,
הרבה זמן איכות הקדשת לה , טיולים, הצגות פסטיגלים, משחקים ועוד.
שבעה חודשים חלפו מאז שהמלך הפרטי שלנו כבר לא איתנו
לאחר שנה ארוכה ומייגעת שנלחמת במחלה הארורה …
אני נזכרת בשבוע האחרון הקשה בבית החולים, ממש בימים האחרונים
חשבתי על ילדיי , ודווקא על הגדולה במיוחד , איך בדיוק מסבירים
לבחורה עם צרכים מיוחדים שאבא שלה עוד מעט כבר לא יהיה הוא יעלה לשמים
ולא יחזור עוד לעולם, שאלות שלא נתנו לי מנוח .
איך היא תגיב , וכיצד אוכל להגן על שלושת ילדיי
איך אדאג לכך שיביעו, שיכאבו , שיבכו , שייפרדו
כדי שלא יישב כלום על הלב והמצפון לאחר מכן…
כן ! אני ביומיים האחרונים דאגתי בסוף לילדיי, חשבתי כיצד לגונן עליהם מהנורא מכל ,
חשבתי כיצד להעביר להם באופן הכי רגיש כדי שיהיה להם "קל" לעכל (נו באמת מה חשבתי לעצמי קל?)
אחרי שנה שלמה שהייתי צמודה למלך שלי ימים ולילות,
דווקא, ביומיים האחרונים רציתי להיות לצידם
ולבדוק מקרוב מה הם בדיוק חשים, מה הם מבינים ומה הם מרגישים.
בכורתי, בחורה עם צרכים מיוחדים בת 27
גברבר בן 23 שבעצמו משתדל להגן ולחבק את אימו ואחיותיו
והקטנטונת שלי נערה בת 16 בגיל ההתבגרות שהוא לכשעצמו גיל מסובך
ולהוסיף לזה את אופייה הבוגר,ואת ההשתדלות שלה בכל הכח להיות חזקה ועצורה.
מוזר שברגעים הקריטיים הבנתי שעכשיו הם צריכים אותי רגע לפני…
שאלת השאלות הייתה כיצד הגדולה תבין ותעכל …
כמה אירוני כשאני חושבת על זה היום כי מי באמת יכול לעכל אובדן של אהובינו שהיה כל עולמנו.
ובהתייעצות עם פסיכולוג נאמר לי "היא עוד יכולה להפתיע אותך "
אני זוכרת כי פחדתי על נפשה , אני כן יודעת שהיא חכמה וחדת חושים ומרגישה מה שאדם רגיל לא מסוגל להרגיש עוד קודם,
אולם מאחר ויש לה קושי בהבעה , לא רציתי שכל הרגשות והכאב יישארו בתוכה…
ואכן היא הפתיעה התנהגה כבחורה רגילה ומן השמיים קיבלה את כוחותיה והבנתה
ואפילו ביקשה והתעקשה להגיע לבית החולים להיפרד כשכבר הכל נגמר,
זו שלא אוהבת בתי חולים ורופאים לא ויתרה! ואני שרציתי לגונן עליה
בתחילה סירבתי והיא התעקשה לבוא … ואז קיבלתי הארה תודה לאל על כך,
"אם היא רוצה זו זכותה המלאה" לראות את אביה בפעם האחרונה..
אני מודה לאלוהים שכך עשיתי והיא באה נפרדה לעשר דקות וביקשה לחזור
התנהגה למופת ובבגרות מעוררת השראה , אכן הפתיעה בגדול.
בתוך הכאב והאובדן קיימת אחדות וניצוצות של גאווה
ומה שבעצם זרענו לגמרי נקצור בהמשך.
מסע כזה של שנים רבות..
להיות משפחה מיוחדת תרתי משמע זו השקעה עם המון אהבה וסובלנות
עם למידות יום יומיות. לשמר אחדות בין האחים , נתינה קבלה והכלה אחד את השנייה
והכי הכי אהבה אלו הם לוחות הברית שלנו כהורים תמיד היו ויהיו.
יחד עם זאת לשמר זוגיות איתנה מושרשת באהבה זה הסוד להרמוניה מושלמת במשפחה
כשיש זוגיות טובה ואהבה כל הקשיים הופכים להיות יותר קלים
ולכל בעיה יש למידה ופתרון…
לא מעט משפחות מיוחדות מתפרקות עקב קושי בהתמודדות וקבלה של אחד מבני הזוג.
משפחה זה החיים, כך לימדת אותי מלך אהוב שלי
ואנחנו נמשיך את המסורת ואת המסע כשאתה בליבנו לעד…
שבוע טוב חברים, שבוע טוב מלך שלי.