הסיפור שלי מתחיל בתוך חדר קטן בטיפול נמרץ בבית חולים שניידר.
הבן שלי הילל חלה במחלת סרטן מסוג TCL לימפומה…הבשורה הקשה גורמת לתחושת אבל.קשה..אבל על חיים שלעולם לא יחזרו להיות כפי שהיו.
התמימות, השמחה , הרוגע הנפשי פרסו כנפיים ועפו.
באחד הבקרים יצאנו אני ובעלי לנשום אוויר ושחזרנו לחדר גסתי אמרה לי: "היה פה איש עם מדים השאיר להילל לגו…."
כמה ימים מאוחר יותר קיבלה את פנינו בחיוך ה-מחלקה האונקולוגית שניידר….קבלת פנים עצובה משהו…
בלילות היה לי קשה להירדם והתחלתי לשוטט ביוטיוב בניסיון להבין איך אני יכולה לחרוז שרשרת..סתם לכיף.
מצאתי כמה סרטונים טובים ובמקביל התחלתי לחפש חנות ציוד ..בגוגל עלתה לי חנות די קרובה לבית החולים.
נכנסתי לחנות והרגשה של שלוות נפש עוטפת אותי, הבנתי זה ה-מקום!
קונה חרוזים, ציוד נלווה וחוזרת לחדר ההוא בשמחה.
מתחילה לחרוז ….חרוז אחד שמסמל תפילה, השני אמונה, השלישי תקווה וכך הלאה והלאה.
המחרוזת הראשונה מוכנה!! אחחחחח כמה אושר, כמה חיות חרוזים יכולים להכניס באישה אחת שמרגישה מצומקת מכל הטוב שיש לעולם להציע.
לאט לאט נשים נוספות החלו להתעניין ואהבו וכך מצאתי את עצמי מוכרת לנשים את התקווה והאופטימיות שלי.
במסדרונות שניידר שומעת ילדים שמחכים ל"איש לגו"…איש שלם שכל מטרתו לשמח ילדים עם ערכות לגו במתנה…
לפתע נצלבות דרכינו, מבינה שזה האיש שהעביר לנו מסר אי שם בתחילת הדרך בטיפול נמרץ ..לאסוף את הרסיסים ולהיבנות כמו בלגו .
הלגו רק סמל, סמל לבנייה, סמל לנצחון הרוח על הגוף, סמל לחיות וכוח!
אני מחליטה לסייע לפרויקט דרך התקווה האישית שלי , חרוזי התקווה ! – אחוזים קבועים ממכירת השרשראות מועבורות לפרויקט.
בחיים לעיתים אנו נתקלים בניפוץ של דגמים שלמים שעמלנו עליהם קשה, היופי לדעת לקחת את החלקים לחבר מחדש ולבנות דגם איתן יותר.