L.Y.S

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי שמנמנה..ואז שמנה.
ולי זה לא הפריע.
אני אוהבת את עצמי מאוד.
אני שלמה עם עצמי.
אני יפה
אני שופעת
אני סקסית
ואני אף פעם לא נאבקתי עם עצמי מול המראה.
שלמה.
מאז שהייתי ילדה, ובעיקר בחטיבה ובתיכון, צחקו עלי.
החבורה של הבנים הזו שצחקה עלי..דאגה לעשות את זה גם שנים קדימה.
אני בת 31..כשהייתי בת 22 לאחותי המהממת הייתה בת מצווה, והייתי כל כך יפה..באמת..שמלה מושלמת..שיער שלא זז מילימטר כל הערב..ושמחתי עם המשפחה שלי כמו שאני לא אשכח לעולם.
אחרי בת המצווה העליתי תמונות כמובן.
תמונה אחת הייתה שלי, לבד. עם השמלה היפה הזו.
חבורת הבנים מהתיכון..שהייתי מושא הלעג שלהם כל כך הרבה שנים..החליטו לתייג את עצמם בתמונה..את כולם..באזור הבטן שלי..כאילו אכלתי אותם.
הם הגיבו תגובות דוחות ונקרעו מצחוק אחד עם השני.
מחקתי את התגובות..התיוגים..אותם..והשנים עברו.
למי שלא מכיר אותי אני מנהלת עמותה להצלת בעלי חיים.
באחד מימי האימוץ פתאום הופיע ראש החבורה..הוא נראה שונה..השיער נעלם..הכרס הפציעה..אבל המבט..אותו מבט.
הוא דיבר איתי כמה דקות והציע עזרה באומנה לכלבים.
ואני? כולי רועדת מבפנים.
הוא לא זיהה אותי בהתחלה..אמר שאני מוכרת לו.
אמרתי לו..כן..מהבית ספר.
הוא חייך.
אה כן שרי..
חייכתי חזרה.
כשהלך הבנתי, שלא משנה כמה זמן יעבור, חודשים..שנים..הילדה הזו חיה בתוכי..הפגיעה הזו כאילו קרתה לפני דקה..טרייה ומוחשית.
היום אם מישהו יגיד לי ישמנה..או יצחק על המשקל שלי. לא איעלב..אבל הקונוטציה..הרוע הזה..הכאב..אף פעם לא יעלם.
את יפה בדיוק כמו שאת מרגישה שאת..זה מה שיש לי לומר.
לכל מי שנלחמת עם עצמה..קילו פחות..ניתוח פה..עדשות שם..תאהבי את עצמך עכשיו. ככה. כמו שאת.
מה שרוצים לשנות מותר..אפשר..
אבל היופי האמיתי, הוא בא מבפנים.
הילדה השמנה מהתיכון תמיד איתי..רק חבל לי שאני לא יכולתי להיות איתה אז.
לספר לה עד כמה היא מדהימה..עד כמה הם קטנים אלו שצוחקים על אחרים..ללמד אותה לא לבכות בצד..בשביל אף אחד. לחבק אותה חזק ולספר לה עד כמה היא יפה..למרות שהם צחקו עליה בכל הזדמנות..למרות שעשו ממנה בדיחה במסיבות..למרות שהם נהנו מכל רגע.
הלב שלי מלא..שלם..אני לא משפילה מבט.
סבתא שלי היפה לימדה אותי לפני הרבה שנים, תלכי זקוף, עם ראש מורם ותראי לכולם את מה שיש לך..
תאהבו את עצמכם..
זה עושה את החיים האלה הרבה יותר קלים.