בדיוק כשחופשת פורים, חג בן יום אחד = חופשה מבית הספר ארבעה ימים (אל תהיו קטנויניים, כן כולל שישבת) הפכה להיות קרקס אחד גדול אצלי בבית, הזדמן לי ללכת לבקר את קרקס פלורנטין.
כמה נפלא.
בקושי רב, הצלחתי להתנתק מהבלגן בבית ולארוז שלשה ילדים (הרביעי ,מתבגר שהתשובה "לא" נפלטת אצלו עוד בטרם שמע את השאלה).
מדובר בפרמיירה של הקרקס המפורסם Circus of the World. מילא הזמינו אותי, גם ג'ני, אסתי זקהיים, ענת שרון, ליטל שוורץ, שלי גפני, אבי גרייניק, רענן שקד, נוסבאום, גיל ריבה ועוד רבים הוזמנו. מצלמות רבות שטפו את הרחבה, ואני נזכרת, באיחור לא אופנתי, ששכחתי להתאפר ויצאתי מהבית בבגדים מהויים. התנחמתי בעובדה שכאשר שלי גפני המדהימה שם, אף צלם לא יטרח להנציח את הבזיון.
הא, היו שם גם ילדים.
המון ילדים.
כאלו שלא יודעים להחזיק מקל שערות סבתא יציב. וגם הידועינים שהתלבשו יפה, מצאו עצמם מרוחים בשערות סבתא מהר מאוד.
קבלת הפנים ארכה 45 דקות, ובעיקר כללה כמות אינסופית של סוכר. הבן, שרק אתמול קיבל מהנטורופטית תפריט חדש לחיזוק המערכת החיסונית, הכולל מעט סוכר, הכריז ברגע שנכנס ללונה פארק הקולינרי הזה "אמא, נתחיל מחר!" ואכל רק ארבע שערות סבתא, שתי כוסות פופקורן ואלף חמש מאוד ארבעים ושבע סוכריות גומי.
בתום הזרקת הסוכר לגוף, ביקשו מאיתנו להכנס לאוהל הקרקס, שמשך את עיני הילדים זמן רב.
'מצחיק מאוד', חשבתי לעצמי, 'אחרי כמות הסוכר הזה מצפים מאיתנו לשבת שעה וחצי על כסא אחד?'
והם ישבו.
מהופנטים.
מרותקים.
מתלהבים מהיכולות הגופניות של הלהטוטנים, מרחפים מרחק כל כך קצר מהם. מהליצן המבדח, שהנחה את הערב. מהשימוש באופניים מיוחדים שאין להם, נו את החלק השני הזה, מקדימה, וגם "מה זה, אמא, אין להם כידון".
והטרמפולינה שהנחיתה והקפיצה ארבעה גברברים משך דקות ארוכות. "נכון שזה כמו הטרמפולינה בבית" שאל הקטן וראיתי את ענן המחשבה מעל לראשו מתכנן קרקס פרטי בבית.
בהפסקה, רומי ניתחה את הקרקס "בהתחלה זה היה יותר דומה להצגה, רק בסוף זה הפך בעצם לקרקס".
אחרי העמסת פחמימות נוספת חזרנו אל האולם והתענגנו על להטוטים מהמזרח, מאיטליה ומרוסיה. צחקנו, נבהלנו, נהננו.
מה עוד צריך משעתיים של שפיות ביום שהתחפש לו ליום חופש?
