יש לי וידוי. לקח לי הרבה שנים להודות בכך, אבל מגיע הרגע בחיים שאין יותר לאן לברוח…
אני מעדיפה נשים!
הן חכמות יותר, נבונות יותר, מתוחכמות יותר, סקרניות יותר, ישרות יותר, ישירות יותר. הרבה יותר רגישות . אמינות יותר. נאמנות, הרבה הרבה יותר. בקיצור – איך לא ראיתי את זה קודם?
כשגייסתי עובדים, העדפתי נשים, שהן יסודיות יותר, נאמנות יותר, רגישות יותר לסביבה.
כשבחרתי בוסים העדפתי נשים. טוב, זה לא ממש עזר לי עבדתי בחברה שוביניסטית במסווה, המצרך נדיר.
בשני המיזמים שאני עובדת עליהם היום, יש לי שותפות נשים. נכון, קצת היפראקטיביות כולנו, אבל יצירתיות בטירוף. רוצות להשפיע על העולם. לעשות אותו טוב יותר. להשאיר בו חותם , שהוא לא רק עולל שמתרוצץ.
כשאני מאמנת, התהליך עם הגברים הוא מאוד ממוקד, קצר, פשוט. יש מטרה. מבינים אותה. מסמנים אותה. כובשים אותה. תהליך אימון עם אישה הוא הרבה יותר עגול. שלם. תהליך אימון עם אישה עולה למדרגה אחרת, רבדים שעם רוב הגברים אני לא מצליחה להגיע.
כשאני צריכה להתייעץ ברופא, אני פונה לרופאה. כל עוד זה אפשרי. היסודיות בה אני מקבלת את הייעוץ והרגישות, לא יכולה להשתוות לזה של הרופא.
בודאי כשמדובר ברופאת נשים. האם רופא יכול להבין מהו ציר? כאבי מחזור? טירוף הורמונלי בתקופות השונות של החיים? ברור שהוא יכול – זה כתוב בספרי הרפואה. לה יש יתרון – היא גם חוותה את זה!
בעסקים, זה מורכב, אך גם שם אני מעדיפה נשים. הן לא נכנסות להרפתקאה עד שלא מבינות את הנושא ב 100%, לוקחות סיכונים מחושבים, מבינות על מה הן מדברות – או שותקות, ובעיקר לוקחות אחריות על טעויות שהן עושות.
בפוליטיקה???
תארו לכם עולם מוזר כזה, בלי מלחמות, בלי כלי נשק, בלי צבא. במקום – תהליכי התייעלות שמתרחשים בכל פינה. טוב, זה באמת אוטופי מידי. אבל בהחלט תשומת הלב לכוון קדימה, טוב יותר, נכון יותר. כך גם תשומות הבנייה. לא עוד מדיניות "כיבוי שריפות" כי אם חשיבה אסטרטגית, לטווח ארוך.
קשה לנו לדמיין את זה, הא?! טוב, אחרי כל כך הרבה שנים של אבק שריפה, באמת קשה לראות את האופק.
כן! לראשות ממשלה, הייתי בוחרת אישה. גם במחיר שהמדיניות שהיא מציגה היא שונה קצת משלי. שהרי מדיניות, לפחות בתחום הבטחוני-מדיני, הוא נגזרת של מציאות קיימת ומגוון עצום של שיקולים שלא בהכרח תלויים בראשת הממשלה. עבורינו, מדינה שלא תוקפת אלא מגינה – כמדיניות, מרחב התמרון בהחלטות מוגבל יותר. מה שיחליט אדון ימין יהיה לא שונה מאוד ממנה שיחליט אדון שמאל. המציאות שהציגה מרצ לפני עשרים שנה (נכון השם היה אחר) , היתה נשמעת לרוב העם כמופרחת, קיצונית, בלתי נתפסת. היום – אפילו בימין הקיצוני מדברים על שתי מדינות לשני עמים. לא מרוצים, אבל מבינים שאין ברירה. בקיצור, ראשת ממשלה תהיה עם ערך מוסף, שתתעלה מעבר לשיקולים המדיניים, בטחוניים. שתכניס רגישות ואינטלגנציה רגשית, בהקשבה, בעשייה, ביושרה.
אחרי הרבה שנים שבו הורגלתי לחשוב אחרת, היום אני מבינה: אני מעדיפה נשים.
בכל תחום, בכל מקום, בכל רגע. ברור שגם אתם. אתם עוד לא יודעים את זה, כי לא התנסתם מספיק עם נשים מנהלות, מנהיגות.
אז תעשו טובה, תבחרו נשים.
נשים – תבחרו, אל תשאירו את השליטה במדינה בידיים פצועות מאבק שריפה (וגם אבק שטרות של שחיתות). תפסו צד. הרימו ראש ובחרו!
במיטה??? טוב, שם יש מקום רק לאחד, יחיד ומיוחד.
תצביעי! אחרת אף אחד לא יספור אותך.
