אפשר להמשיך להתלונן על מר גורלינו החברתי בארץ הקודש. ואפשר גם לעשות משהו בנידון.
ממרתין לותר קינג, הכומר האנונימי שהביא לגאולה את כההי העור ועד לרוזה לואיז פארקס, שסירבה לפנות את מקומה באוטובוס לאדם לבן (לא כל כך רחוק מהיום!). מרגרט סנגר שהמציאה את הגלולה וסחפה חצי מהעולם לחופש. כמובן שאי אפשר לדבר על אזרחים משפיעים מבלי להזכיר את מהטמה גנדי. גנדי אמנם לא היה לחלוטין אזרח מן השורה, ובכל זאת "נסיך", אבל מי אמר שאנחנו האזרחים, בסך הכל מורה, מהנדסת, רופאה או אינסטלטור – לא יכולים להשפיע.
יכולים ועוד איך.
"כוח העם" זה כוח שיש לנו נטייה לשכוח אותו, לזלזל בו.
כאשר מעלים מחירים באופן בלתי הוגן יש רק דרך אחת לטפל בזה. לא לבכות ולא לקנות. כאשר חברה שבעליה נוהגים בחוסר הגינות, בבריונות ומשחדת את נבחרי העם יש להוקיע אותה ולא לרכוש את מוצריה.
בשנה שעברה ארגון עובדים של קוקה קולה בספרד ארגן חרם צרכנים. חרם הצרכנים גרר צניחה של 50% במכירות קוקה קולה בספרד! חרם הצרכנים על מוצרי נייקי גרמה למנהלי החברה לשנות מדניות העסקת ילדים בתנאי עבדות (מבלי להודות בכך, כמובן).
בישראל?? לא נרשם חרם צרכנים משמעותי עד היום. כן, עד היום. מה שקרה ב 2011 השפיע מאוד תודעתית, אך לא היתה השפעה מכרעת על מוצר אחד מסויים או חברה אחת מסויימת. ולראייה – המחירים לא השתנו. ההשפעה היתה מוגבלת.
מבלי לזלזל בשיח שגרמה המחאה החברתית, אבל אף לא יצרן אחד הזדעזע מהצרכן הישראלי. וחבל.
פרופסור דוד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, קרא בצעד אמיץ ונדיר לחרם צרכנים. ואם הוא קורא לנו לצעד שכזה, כנראה שהוא יודע למה.
אז מה אני בעצם מציעה?
ראשית, שנבין את הכוח שיש לנו בידיים כאזרחים וכצרכנים.
שנית, צעדים מעשיים. אני מזמינה אתכם להשתתף ולשתף במשחק ״מציאת פתרונות יצירתיים לבעיות חברתיות במדינה״.
שתפו עם האנשים היצירתיים והסובלים שאתם מכירים.
כל כאב חברתי, נושא בוער ובעיקר פתרונות יצירתיים יתקבלו כאן בברכה.
מבטיחה שאם יהיה מספיק קינואה (בשר לא, כי אני צמחונית) אערוך למסמך ייצוגי ונעביר למי שרץ בבחירות או ליצרן שייאספו מולו מספיק רעיונות לשיפור. נדרוש התייחסות לאיזה מהפתרונות הם מאמצים. הנה כמה הצעות שלי:
1. עידוד הצבעה בבחירות – טוב, ברור לכם, מההקדמה, שישיבה על הגדר מוציאה אותי מדעתי וגם משדרת סוג של פאסיביות וסבילות למצב. מצד אחד, הדמוקרטיה חשובה מצד שני, ערכה יורד כאשר כשליש מהעם אינו בוחר. מצד אחד, רוצים השפעה רחבה של התושבים, מצד שני אין כסף לתגמל את הבוחרים. ההצעה שלי לתגמל את הבוחרים בשווה ערך לכסף. למשל לתעדף את מי שבחר במכרזים ממשלתיים(למשל בעת הגשת מכרז למנהל מקרקעי ישראל), לקצר תהליך עבור מי שהצביע, קיצור תהליך אישורי בנייה, מתן רשיון, וכניסה למאגר של הודעות מאת משרדי ממשלה לטובת הטבות שונות. מעדיפה את הגישה החיובית על פני גישת הסנקציות כלפי מי שלא בוחר.
2. מצוקת הדיור– הביקושים לדיור עולים באופן משמעותי על ההיצע. בלי קשר למצב הפוליטי-חברתי זה מתכון בטוח להעלאת מחירים. אם המדינה תתערב, באופן זמני בלבד, ותבנה על קרקעות שהיא מפנה לקבלנים, בעצמה, היא תוכל להציף את השוק בדירות. המדינה תוכל לתעדף אזורים מסויימים לבנייה כמו הפריפריה, הנגב והגליל (שמכניס אותנו לבעיה אחרת, תעסוקה באזורים אלו). את הבנייה נעשה בפיקוח המדינה ובמחירים שהמדינה מגדירה. כך שאין רווחי עתק לתשובות למינהם. עד אז, אפשר להתאפק עם רכישת דירות חדשות. הפתרון השני יכול לגרור שינוי משעותי בשוק השכירות וליצור עלייה משמעותית שם שתייאש את ממתיני רכישת הדירות. אבל לפחות לטווח הקצר קבלני הדירות יקבלו מסר חזק מאת הרוכשים שלהם.
3. חברות צבוריות אשר מקבלות תמיכת המדינה יהיו צריכות להציג דוח חברתי המציג רמת שכר של בכיריה, שיווין מגדרי, התנדבות בקהילה ושקיפות מלאה ברמת האחריות התאגידית. למשל, תהליך התייעלות עסקית. תהיה מחויבת לצעדים חברתיים בקהילה בה עובדת. כמו העסקת עובדי פריפרייה (בניגוד לאינטל למשל, שייבאו אנשים מהמרכז וברגע שהעתיקו משכנם מתל אביב החשיבו אותם פריפריה).
4. משאבי הטבע הם של המדינה ותושביה. יש לחוקק חוק אשר מגדיר באופן חד משמעי את בעלות הרווחים מההכנסות הללו. יזם אשר מקבל מהמדינה מנדט לשאוב גז, יחזיר לפחות 50% לתושבי המדינה. ההכנסות הללו יילכו להשקעות חברתיות מוגדרות מראש.
5. ראש ממשלה יכול להבחר לשתי קדנציות לכל היותר. לחוק כזה, שיזמה לאחרונה ח"כ מירב מיכאלי, השלכה רבת משמעות על תופעת ההון שלטון שטיפחנו במו ידינו. על תופעת השחיתות שנמצאת בכל פינת רחוב ובעיקר תפסיק ממלכה והמלכה. וגם, ראש ממשלה מכהן יחשוב פעמיים לפני שמפזר את הכנסת. לפעמים, זה רווח מספק בפני עצמו.
יאללה, עכשיו אתם.
נ.ב – גם אם תעלו את מה שמפריע לכם בלי רעיון יצירתי לפתרון זה יעזור להבין איפה כואב באמת.
