היה הייתה לפני הרבה שנים, בארץ לא רחוקה בחורה יפה. כולם אמרו לה שהיא יפה עם גוף חטוב ורגלים מושלמות.
היה לה גם שכל לבחורה הזו ולכן לא התמקדה רק ביופי. נגנה בפסנתר, רקדה בלט קלאסי ברויאל בלט הרבה שנים ואף הייתה אלופת הארץ בהתעמלות מכשירים. הגוף היה מקדש של שרירים ארוכים , צוואר ברבור, גב זקוף, חזה קטן וזקור ורגליים מושלמות. ברבות השנים הפכה את דווקא את המוסיקה למקצוע. אימה אמרה שיופי לא הכי חשוב אבל שיהיה ברור לכולם שהבת שלה יפהפייה וחתיכה..
הבחורה למדה תארים, ותארים מתקדמים. עברה לפרסום ויחסי ציבור, ברבות השנים.
גם דיילת אוויר הכי יפה הייתה ( לממן את כל התארים והתארים המתקדמים..)
מדי פעם היא חטאה בחטא היופי ודגמנה קצת. פה ושם. בכל זאת הייתה יפה וחטובה. גם כמה שערים היו , כתבות אופנה וקצת תצוגות. אך תמיד בשוליים ואף פעם, חס וחלילה לא כמקצוע.
רגע…מה עושות פה שנות ה 80?..זה לא לחכמות. זה קצת היה מביש. נעשה בעיקר בין לבין.
166 סמ על 50 קילוגרם. עיניים ירוקות ושיער בלונד כמו אביה שבא מוינה , חיוך רחב ומלא אושר כמו אימה , שהייתה ריטה הייוורת' של תל אביב הקטנה.
אייך חלפו השנים.. שלושים שנה..
היום היא לקראת 50. עדין יפה. ברחוב לא נותנים לה 38..
אבל..
מידה 36 הפכה ל 40. על ריבועי הבטן נוספה שכבה נוספת שנותרה מלידת התאומים בניתוח קיסרי, על הרגליים המושלמות נוספו נימים וציורים אבסטרקטיים, על העור המושלם צצו כתמי שמש וגיל, בעיניים ניכרת קצת עייפות משנים אחרונות שהיו לא פשוטות.
אבל עדין חכמה ומשכילה, אחרי שנים במוסיקה, פרסום ויחסי צבור.. אז למי אכפת?
אז זהו, כנראה שלי אכפת!
ואז הגיע טלפון מסלונה. בואי להצטלם להפקת אופנה בסימן- "אנחנו אוהבות אותנו" וזאת בחודש המודעות לסרטן השד.
פתאום זיק . משהו ניצת בי. משהו ישן וטוב שלא הרגשתי על עצמי הרבה שנים. מן חזרה בזמן. שוב מול המצלמה, להרגיש שוב פלאשים מול העיניים, חזרה לרגע קט לזוהר שהתעמעם, אנרגיה חדשה העירה את העייפות.
ועכשיו אני לא חייבת דבר לאיש. אין צורך להוכיח שאני חכמה ולא רק יפה.
עם קריירה של 25 שנה שני תארים ושני תארים שניים. למי אכפת?
אז זהו, כנראה שלי אכפת!
לקראת ה- 50 זו חגיגה, לעשות מה שאני רוצה.
הגעתי לסטודיו PIPA של מיכל והתקבלתי בחיוך רחב ובציון הצטיינות על האביזרים, הנעלים ( והמחטבים) שהבאתי.
מיכל הביטה בי לרגע בהערצה גלויה ומיד הביאה את השמלה האלגנטית ביותר בסטודיו-
שמלת שיפון בגוון ורוד/אפרסק ייחודי , בהשראת אלה יוונייה, אלגנטית, רומנטית, יפהפייה ומחמיאה לגוף. קצת קצרה לאורך הרגיל שלי אבל לאירוע חגיגי זה מחמיא וקלאסי.
אחר כך בחנה את כל נעלי העקב השחורות שהבאתי ואמרה- ננסה סנדלי סטילטו מזהב…
מדדתי והן היו מושלמות . מרגע זה כבר הפכתי סינדרלה.
הבאתי עשרה זוגות גרבונים אך מיכל טענה- "רגלייך מושלמות, אין צורך!".
באמת חזרה בזמן!
(מדידות…)
מכאן למאפרת והמסרקת המקסימה שתוך כדי הסתרת הפגמים באהבה אמרה- "איזה צבע עיניים מיוחד יש לך".
(סלפי איפור…)
הביטחון העצמי הישן התעופף ונכנס דרך החלון. הרגשתי אותו זורם על פני ונכנס לתוך גופי.
נעמדתי בזירת הצילום לפני הצלם שאמר:
"תראי לי את זה, כן, נפלא, תראי לי מה שאת יודעת…"
מרגע לרגע השתחררתי וחבל שזה נגמר מהר , מי יודע אייך הייתי ממשיכה..
לרגע קט הייתי בת 25 בפעם השנייה ( אך לא שכחתי לבקש לרטש את הנימים…)
יופי יש לכל גיל. זו קלישאה נכונה. השלמות שהייתה לי לא תחזור. אך הבשלות והסקסאפיל שייכים להיום. הביטחון העצמי אינו מובן מאליו. צריך לתחזק אותו ובוקר שכזה בהחלט נתן דחיפה. וכן, אישה הולכת ומשתבחת כמו יין אך צריכה מדי פעם, כמו היין, את מי שיהלל ויעריך אותה. קלישאות נכונות, כבר אמרתי? חצי אוהב את הפגמים, רואה בהם שלמות ושהיום אני הרבה יותר אשה. למרות זאת, בהמשך הדרך לא פוסלת מקצה שיפורים.
שתי המלצות לי אליכן-
- המודעות לסרטן השד חשובה לי וקרובה לבית. סבתא שנפטרה ואימא שהבריאה בזכות אחריות ומודעות לבדיקה. גילתה בשלב מוקדם והבריאה! ללכת להיבדק כל שנה. לא לזלזל. גילוי מוקדם מציל חיים!
- רוצו לסטודיו PIPA של מיכל. דגמים יפים, חלקם עיצוב מקורי, חלקם יבוא. מתאימים לכל גוף. המעצבת כשרונית, חביבה ומחבקת. המחירים – רצפה.
באהבה,
רוית
לכתבות נוספות כנסו לדף-
סגנון והשראה של רוית
