נהוג להתייחס לעשורים האחרונים "כעידן הילד". ברחבי העולם המערבי וגם בישראל, מוכרות אמנות למען זכויות הילדים.
טוב שכך.
אבל, לפעמים יש תחושה שהלכנו במסע הגנת זכויות הקטנים קצת לאיבוד.
הורים החלו לעבוד שעות מטורפות בכדי להשיג כסף לממן את העשרת הילדים, נפתחו עשרות מרכזים להדרכת הורים, הקניונים עמוסים בחנויות המציעות אופנה לילדים, נפתחו המון בתי ספר אלטרנטיבים, שעות הצהרונים הוארכו והורים נעים במירוץ להגשמת זכויות הילדים אשר כמהים אליהם בגעגוע רב.
עידן הילד הוביל למגמה של עלייה מתמשכת במרשמים לריטלין, במכונים לאבחון הפרעות קשב, בנטייה מוגברת להשמנה ובמספר העיתונאים שכותבים במשך שנים טורים על הורות מיוסרת.
יש חוקרים שנוהגים לכנות זאת קץ הילדות.
יש הרבה שמסכימים, אני בינהם.
אולי הגיע הזמן למהפכה חשיבתית והתנהגותית חדשה? נראה שהגיע הזמן לעידן המשפחה.
לאיחוד מחודש של הורים וילדים, לחיבוק מתמשך ולהורדת קצב החיים.
הנוכחות בבית מחברת את המשפחה ליחידה שעובדת יחד באינטימיות ובשיתוף פעולה למען זכויות כל בני הבית ובעיקר הזכות לגדול ביחד.
בפייסבוק: חינוך משפחתי
