"מדובר בחוק חשוב, שנועד להבטיח שהציבור הישראלי יוכל להמשיך ליהנות מספרות ישראלית עברית איכותית ומגוונת. ספר הוא אוצר תרבותי ולא עוד מוצר צריכה". – לימור לבנת, שרת התרבות בעת שהועלה החוק להצבעה בוועדת השרים לחקיקה.
עיקרו של חוק הספרות והסופרים – במשך 18 חודשים לא תוכל חנות לתת הנחות על ספר חדש.
אנשים התרגלו לצרוך תוכן בחינם או בסכומים נמוכים במיוחד, ראו למשל דיסקים או קלטות פיראטיות. חששם של המו"לים הוא שצריכת הספרים תרד לרמה כזו שלא יהיה כדאי להוציא כל כך הרבה ספרים. וחשש נוסף שהקונים לא יזדרזו לרכוש ספר חדש ויאלצו להמתין שנה וחצי עד שיוכלו לרוכשו.
כמה פעמים אתם שבים לקרוא את אותו הספר? קרוב לוודאי שפעם אחת בלבד. קראתם אותו, ומה כעת? או שיעלה אבק על המדף לצד שאר מרעיו, או שייתרם/ יימסר/ ייזרק…
אנו חיים בחברה צרכנית, שמבזבזת כספים יקרים ברכישת מוצרים שאינם נחוצים. אני אישית סבורה שספר הוא מוצר שמיותר לקנות. הכוונה כמובן לסיפורת, ולא משנה כמה זול יהיה הספר, כל עוד קיימת ספרייה שיכולה לתת מענה, והספרים ברי השגה ללא תשלום.
אני מסייגת – ספרי ילדים, ספרי לימוד, אלבומים ומילונים וכל ספר שקרוב ללבנו ואנו שבים ומדפדפים בו ומתבשמים מעושרו.
תגידו, חכמה גדולה. את ספרנית ויכולה לשים יד על כל רבי המכר. אך לא כן היא. כמה חולצות יכול אדם ללבוש בו זמנית? כמה ספרים אפשר לקרוא במקביל?
תאמינו או לא, אני נרשמת כמו כל אחד בתור וממתינה בסבלנות . אני לא מחזיקה במקביל כמה רבי מכר מבוקשים.
אנשים רוכשים ללא הרף, רוצים הכל כאן ועכשיו, ולא מסוגלים לדחות סיפוקים. האם הרכישות הרבות הללו עושות אותנו מאושרים יותר?
בספרו "אמנות האושר" אומר הדאלאי לאמה כי האושר תלוי במצבו הנפשי של האדם יותר מאשר באירועים חיצוניים. האושר קשור לרמת הסיפוק ותחושת שביעות רצון שלנו, וזו מושפעת מאוד מנטייתנו לערוך השוואות. בינינו לבין אחרים, בינינו לבין עצמנו בזמנים אחרים. שינוי נקודת המבט שלנו עשוי להגביר או להפחית את תחושת הסיפוק שלנו בחיים.
גם הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" מדבר על מקור הסבל האנושי וממקם אותו בפער שבין מה שאנו רוצים לבין מה שיש לנו. ככל שהפער הזה קטן כן יפחת הסבל.
צריכה נבונה היא לרכוש מה שבאמת נחוץ ולא את מה שבמבצע. וכדי לדעת מה באמת נחוץ צריך לעצור שנייה ולחשוב.
אבל למי יש זמן לזה?
רבים מן הדברים שיכולים להעשיר את ימינו, ולהעניק לנו רגעים של נחת, אינם נמצאים דווקא על מדף בחנות, ואין צורך בכרטיס אשראי כדי ליהנות מהם.
אבל למי יש זמן לזה?
אז אולי שווה לעצור שנייה ולאתחל מחדש…?