תמיד הרגשתי שיש הרבה במשותף לי ואנג'י,לבראד פיט שלי קוראים ארז או בכינויו עוצמתי ,במלרע.אין ספק שמקומה של אנג'י בכל סלון הוא מקום של כבוד אבל תיכף תבינו למה התכוון המשורר או במקרה הזה אני, הכותבת.
פטיש של 5 ק"ג זה תיאור עדין לחוייה המטלטלת שעברתי בגיל 28 לפני 15 שנה ,אישה צעירה בשיא כמו שאומרים,אמא לבכורתי שהייתה אז בת שנתים וחצי,המון תכנונים וחלומות אבל…פה מכת פטיש.
למכה הזו יש שם, סרטן השד ,סיפור הגילוי הוא גם עם עלילה , (כמו כל דבר בחיי) מיששתי ניגשתי בדקתי אמרו זה כלום ,התעקשתי ניצחתי .
נצחתי כי צדקתי אבל ניצחון מר וכואב!
ימים טובים ימים רעים ממש לא מתנה ,אבל עשיתי כל מה שכתוב בספרים(ניתוח,כימו,הקרנות) ואחרי 9 חודשים צעדתי ממכון ההקרנות ומלמלתי "הלוואי שלא ניפגש שוב לעולם."
מלמול לחוד ומציאות לחוד ואני מוצאת את עצמי במסדרונות בית החולים שנה אחרי, אבל הפעם באושר עילאי,כדי ללדת את ביתי השנייה כנגד כל הסיכויים ,הסנדוויץ' שלי היא המחזור הראשון שלי אחרי המחלה, ילדת כימו שלי אהובה .
כן מישהו שולח לי סימן שיש עוד תקווה, שהשדיים זייפו אבל הרחם בלי עין הרע.
שנה אחרי הלידה שאני אמא לשניים ,אבדתי את אימי לאותו מחלה,אימי הלביאה (שאני חליתי היא כבר הייתה חולה ,אם ובת ושתי קרחות).
5 שנים מהתסריט הזה מין מספר שכל חולה של "המחלה הקשה" סופר, מספר שמסמל הכל ,החלטנו אני ועוצמתי לשנות אוירה ,להתרענן, לפתוח דף חדש ולנסות משהו אחר, לאתגר את עצמנו ביבשת אחרת וכך אפריקה עלתה על המפה.
אנגולה ארבע שנים בצד המערבי של היבשת ,חוייה עוצמתית ביותר ,מדינת העולם השלישי ,ביוב ברחובות ,רפואה נכשלת ,אבל הבונוס עצום, תרבות אחרת,חינוך אחר,חברות זרות מכל העולם ולמדתי המון על האמת של החיים,להסתפק במועט כי פשוט אין ואנחנו משפחה גרעינית סופר על מסוגלת להכל
ויש טוויסט בעלילה,אמצע של החוייה פה נכנסת אנג'י לתמונה אני והיא ועוד גן משותף BRCA1 אני עוזבת לחודשיים ומגיעה לארץ להוריד את השדיים . כן הכל עם סיליקון ,כמו שאומרים, הכל עומד במקום ,תקופה לא פשוטה אבל אישה צריכה לעשות מה שאישה צריכה לעשות.
נדלג במהירות קל זה לא היה ,אבל אני חוזרת למשפחה לאפריקה ובהרהורים והיסוסים אם נשארים לעוד שנה בלואנדה הבירה גיליתי שאני בהריון עם האחרון ,אז מישהו החליט בשבילינו ,ארזנו הכל וחזרנו לארץ התחלנו הכל מהתחלה מקום מגורים חדש, עבודה , כן קשיי קליטה אבל מכל קושי צומחים (כלל לא קלישאה)
האחרון נולד פה בישראל אבל אחרי שנה המשפחה במדינה חדשה בקנייה,מדינה יפייפיה, עוצמתי מתחיל לעבוד ואני גם בשגרירות ישראל,קנייה מערבית קצת יותר ,חויות מושלמות,אנשים מרתקים,מוזיקה שמזיזה את האגן ,ימים טובים ימים רעים .מתמודדת גם עם פרידה מאבי שנפטר במרחק עצום ממני .
שנתיים וחצי טסות ואז הבכורה אחרי חופשת קיץ סוערת בישראל מטילה את הפצצה " אני את התיכון מתחילה בישראל" ואני מאוד מזדהה ומבינה שולחת אותה לגור אצל סבתה ,החלק הטוב ,ביישוב בו גדלה ,החלק הרע עולה השאלה "אני אמא רעה?" אני לעולם לא חשבתי שאפרד מילדיי עוד לפני זמני (תרתי משמע) עם כל מה שחויתי, זה בדיוק מה שקרה אמנם בעוצמות עדינות יותר.
ימים של געגועים ובכי עצום ואז כמו הסימנים שנשלחים לי ,כמו יד מושטת הבנתי שלכל מה שאני עוברת יש משמעות ולאט לאט החלטתי שלאפריקה שלי יש הרבה מקום בחיי וכך החלטתי להביא את החוייה האפריקאית שלי לישראל, פריטים שאני אוהבת ,עבודת יד של אנשים מקומיים אמיצים וגיבורים שהיום יום שלהם הוא אחר שונה ,השרדותי ועוצמתי ביותר.
קננה –חיבוק מהסוואנה .
ולך אני רוצה להעניק קופון
שובר מישוש עצמי, והתוקף מיידי .
מששי במקלחת ובטח קצת תהני ותחשבי עליי (שגם אני קצת יהנה) והכי חשוב אל תתעלמי.
ושאת קונה פיסת אפריקה קטנה את קונה חלקת חלום גדולה שלי.
המישוש שלי הביא למימוש עצמי.
שלך.
חגית
https://www.facebook.com/kenana.hagit/
https://www.instagram.com/kenanaloveil/
