אל תזלזלי בפסיכולוג שלי – סליחה שאני לא בענייני קוואצ'ר

קראתי ככה מהר ובעצבים את מה שכתבת על ההתייחסות והתפיסה הכוללת (ואולי ) בטעות של ההתייחסות למאמן (קאווצ'ר). תעשי טובה – אני לא מזלזלת בך, במקצוע שלך וביכולת שלך לעשות אותו הכי טוב שאת יכולה. יכול להיות שאת פונה לקהל יעד אחר מקהל היעד שפונה לפסיכולוג? בואי נגיד ש…כן. בואי נגיד שיכול להיות שאני לא חושבת שאני קורבן (מותר לי לחשוב ?) ובכל זאת אני משתמשת בפסיכולוג למרות שלמיטב הבנתי (משערת) אני מבינה מה אני יכולה לקבל בתהליך האימון  ומה בטיפול פסיכולוגי. בחרתי ככה – זה בסדר לך?
למרות שאני מכבדת את המקצוע שבו את עוסקת ואני מבינה שיש "קבלות" בשטח – כמו בכל מקצוע הוא בוודאי לא מתאים לכולם, הוא בוודאי לא מתאים לכל סיטואציה ובעיניי העובדה שהוא מתאים לאדם מסויים עדיין לא ממצבת אותו כחסר ערך או מזלזל בפסיכולוגיה. לא שייך לדעתי איך התמודד X בתקופה Y . אני באופן אישי קצת יותר צנועה ברשותך – בודקת לא רק את מבחן התוצאה , גם הדרך חשובה לי לא פחות. יכול להיות שזו טעות בסיסית בעינייך – בעיניי לא. אני פשוט חושבת שבתוך התהליך שאני עוברת על ציר הזמן לקחתי גם הנושא של להטיל ספק, לברר למה אני שואלת ואיך לקבל את התשובה. מסתבר, שפסיכולוגיה זה לא ממש נורא.
אני לא שוללת ולא פוסלת את האימון – אני מטילה ספק ביכולת שלה לענות על חלק מהסיטואציות שציינת וזה בסדר גמור (לפחות בעיניי) שנסכים לא להסכים. אני (למשל) לא הגעתי לפסיכולוג כדי לשנות פאזה בחיים, לא רציתי לשנות מקצוע, לא רציתי להתקדם מהר יותר או לפתוח אפיק חדש וכו' – הגעתי לפסיכולוג כדי להשתמש בכלים פסיכולוגיים נוספים שיעזרו לי להתמודד עם טראומה שאני מטילה ספק גדול לגמרי או יותר נכון אני מאמינה שאימון לא מקנה לי כלים לכך ומלווה אותי לאורך תהליך שאי אפשר ואסור לקצר אותו. נכון אולי את אומרת – לא הכל מתאים לאימון (וכאן הפואנטה מבחינתי – אימון הוא לא אינסטנט שפותר או מאיץ במהירות תהליכים ). זה בסדר גמור שלא כולם מחזיקים באותם כלים לאותם מטרות. אני חלוקה על הדרך שבה בחרת להציג את הדברים.
כמו שאת שמה לב – לא ממש חסרים לי כלים (וזה רק אחד מהם) כדי לבטא כעס, תסכול, חוסר הסכמה עם דברים שנאמרים. יחד עם זאת – אני מודעת לעובדה שחלק באמת זקוק לכך ויכול להיות שאימון יכול לעזור בתחום הזה – לבטא כעסים באפיקים שונים למשל וכו'.
את לא מכירה אותי, נכון? וכנ"ל ההיפך – כך שאני מקווה שאת לא  לוקחת את הדברים במישור האישי. אני גם חשבתי לפני שהתחלתי להשתמש בשירותי הפסיכולוג כאל משהו או מישהו שלוקח זמן רב ולא בטוח שהוא יכול לענות על הצרכים שלי. אני מניחה שאף אחת מאתנו לא יכולה להיות בטוחה שהשימוש בכלים או בקשה לשימוש בכלים – מבטיח הצלחה (ואם זה כך – זה סוג של בעייה בעיניי).משתדל להצליח? כן. מוביל להצלחה ? רצוי. הכל -כן. רק אל תבטיחו מה שעושים רבים מהקולגות שלך שאולי הם חלק מהסיבה……
אני יודעת שמה שאני חיפשתי היה אמור להיות מלכתחילה ליווי מחזק ונוכח. ליווי לתהליך ארוך (מתרחש על ציר ארוך של זמן). אני יכולה לומר לך בבטחון מלא (מאיפה אני יודעת ? מנסיון ומלימוד) שמאמן לא היה במקום ולעניין במקרה הזה. לא חשוב כמה הייתי רוצה. לפעמים פונקציית הרצון והליווי הוא לא מתכון להצלחה. גם לא הליווי.
לא סתם הפסיכולוגיה מלווה אנשים רבים תקופות קצרות או ארוכות בסיטואציות או תהליכים שמתרחשים בחיים. אני עברתי תהליכים רפואיים שמתמשכים על שנים לא מעטות – עם כל הכבוד (ויש כבוד) אני לא מאמינה שמאמנת מחזיקה בשק הכלים שלה את מה שאני זקוקה לו. יש ימים שאני צריכה להתרסק ולהרגיש שיש לי איפה – ממקום של ידיעה ובטחון שאני יכולה להתרסק עד אותה נקודה שאפשר וצריך לעזור לי לאסוף את עצמי – תאמיני לי שאת לא יכולה ולא יודעת. אני לא אומרת את זה ממקום של זלזול, אני אומרת את זה ממקום של מי שמכיר את הנושא.
נידמה לי שמישהי כתבה לך שהאימון  הוא תהליך מצויין – אני לא לוקחת את האמירה הזו כבלתי אמינה, לחלוטין לא. אני מאמינה שלאנשים מסויימים, בתחומים מסויימים – מאמנים יכולים להיות גורם מועיל. יחד עם זאת אני מבקשת שלא תשימי על כף המאזניים את הכח ויכולת ההתמודדות של הדוגמאות שנתת, זה לא נכון ולא מקצועי לעשות את זה.
אנחנו לא אחת נגד השנייה. אני חושבת שכל אחת מאתנו רוצה לעזור – כל אחת עם הכלים והיכולות שלה. צודק /ת מי שאומר שחלק מההתייחסות הבלתי רצינית לפעמים לנושא ולהגדרה נובעת מהעובדה שהתחום פתוח ופרוץ ולא מוגדר. יכול להיות ואני מניחה שגם הגיוני שאילו היו קריטריונים מוגדרים – האימון הייה נתפס כמקצוע רציני ואנשים רציניים ובעלי השכלה  מסודרת בתחום היו עוסקים בכך.
תהליכים מוטביטוריים עם גורמים מעכבים בתחום הנפשי באופן כללי אינם תהליכי אינסטנט – אינם כאלה ולפעמים צריך לבדוק למה אדם הגיע למצב שבו הוא צריך עזרה ותמריץ כדי לפעול אחרת. יכול להיות שלראיית עולמך או לראיית עולמם של המאמנים לא ממש חשוב למה – חשובה התוצאה.
גם זה וגם זה נכון. כל אחד ומטרותיו הוא ויותר מכך – יש כאלה שבוחרים בנקודה מסויימת בתהליך לעבור מאפיק אחד לאפיק השני. כל בחירה שתקדם את מי שמשתמש בו – בעיניי היא המשמעותית ביותר.
אם אחזור לשנייה לפסיכולוג שלי. לא, הוא לא שמע את תולדות חיי ולמה או איך נולדתי. נוצר צורך נקודתי שמתרחש על ציר של זמן. אני זקוקה לכלים כדי שיהיה לי כח פיזי ונפשי להמשיך הלאה ולא לוותר, אני צריכה לדעת איך לפחוד פחות (זה מפחיד – אין מה לעשות), אני צריכה להרשות לעצמי להתפרק ולבכות עד כלות אבל לדעת גם לדעת בבטחון שיהיה בי הכח לאסוף את עצמי להמשיך  הלאה….תסכימי איתי אולי שכאן צריך פסיכולוג ומקום לפסיכולוגיה ? תסכימי שאחד לא צריך לבוא על חשבון השני? מאמנים ? לסיטואציות אחרות בחיים. גם אם לא תסכימי – זה בסדר..:)
תסכימי איתי אולי שאם האימון הייה מוסדר יותר, לימודים באפיקים מוסדרים עם מורים שמנוסים בהוראת המקצוע והפיכתו לממקוצע יותר- יכול להיטיב עם התפיסה של הציבור את המקצוע. סתם חומר למחשבה – יכול להיות שחלק מההתייחסות של חלק מהציבור נובעת מהדרך שבה אנשים תופסים את הדרך כמשהו ערטילאי ולא מסודר גם אם זה לא צודק וגם אם זה לא נכון ? יכול להיות שאם תחשבו על זה ולא רק על העובדה שאלה תהליכים שלא היו לוקחים תקופה ארוכה כמו אצל פסיכולוג, יכול להיות?
יכול להיות שמי שנמצא אצל בטיפול פסיכולוגי בחר בכך – כי הוא מרגיש שהוא רוצה וצריך וזה לא אומר שאימון זה דבר רע? אולי שניהם טובים  וכל אחד למישהו אחר ולמטרה אחרת. בואי נסכים שזה בסדר אם אני אתן מקום של כבוד לאימון (מעולם לא זלזלתי) אבל אחליט שעבורי פסיכולוג הוא הגורם שיכול ללוות אותי בתהליכים שלי, זה יהיה בסדר??