שיעור בחשבון : כמה ילדים אני יכולה להרשות לעצמי ?

אני נקרעת בימים האחרונים כשאני קוראת את הדיאלוגים והמונולוגים בעניין הילדים. והתחשיבים הכלכליים של עלויות ילדים. אין לי מילים יפות יותר (אני מתנצלת ) לגבי מי שמתייחס להריון ולהולדת ילדים כאל תחשיב כלכלי. נכון, יש רבים שיבואו ויגידו שאני נאיבית, שאני לא לוקחת בחשבון שלגדל ילד זה ה-מ-ו-ן  כסף, אני יודעת שזה המון כסף, אני לא יודעת אם זה 5000 או 3500 – אני יודעת שהבטן שלי מתהפכת ואני רוצה להקיא את המילים הללו החוצה כשאני קוראת את הדברים.
אני רוצה לדעת אם כל אלה שעושים תחשיבי עלויות ילדים חשבו על אותן נשים שלא יכולות להיות אמא. לא, אני לא מדברת על אותן אלה שבחרו לא ללדת (וזה מאד לגטימי בעיניי – רק שזה דיון אחר לגמרי) אלא חושבת עליי למשל עלי או על אחרות שלא תוכלנה לגדל ילדים ולשמוע את "אמא, תני לי…"  כי הן לא יכולות להיות אמהות ולא מפני שזה עולה יותר מדי, אלא מפני שהן לא יכולות והסיבות יכולות להיות שונות.
אני קוראת את המילים ומנסה למצוא סוג של הגיון ב"תחשיבי ילדים". אני מבינה ויודעת שהריון וגידול ילדים באחריות לא קורים בחינם – אני מבינה ויודעת את זה לגמרי. אבל, אני יושבת ממול ומנסה להבין האם יש "מחיר"  שבו אפשר לתמחר את הנסיונות להרות או סיבות אחרות שמונעות ממני לשמוע את המושג "אמא" ובסופו של יום להרגיש את הבטן מתכווצת ואת החלל השחור שאין בו מספרים ולא עושים סטטיסטיקות לגבי עלויות ומספרי ילדים.
אני מסתובבת בשכונה ורואה אמהות עם ילדים – אני חייבת לומר שאני בדרך כלל רואה אושר , אושר בעיניים של אם שגם אם ילדה ומגדלת בצמצום את הילדים – אבל עדיין מרגישה שהיא אמא (גם אם היא עצבנית וכועסת על הילד שצורח באותן דקות..) ומישהו שהוא פרי בטנה מסתכל עליה בבטחון ומחייך ומנסה להגות את המילה  א-מ-א.  כמה זה עלה בדיוק?? כמה עלה לה לשמוע את המילה א-מ-א  והאם כשהיא שומעת את המילים אמא, בואי אמא – האם היא מחשבת כמה "עלה"  לה הילד?
לא בדקתי עלויות כי לא הגעתי למצב של יכולת להיות אמא ולא משנות כרגע הנסיבות. מי שלא יכולה להיות אמא לא רואה ברחוב  מתמטיקה , לא רואה 2.3 ילדים שמאפשרת המתמטיקה לגידול ילדים (מי קבע קריטריונים ?) – אני רואה אמא בגינה וילד שלפעמים מעצבן כי הוא מלא חול ואומר "אמא – ביסלי "
חשבתם במסגרת התחשיבים שיש מי שמסתכל עליכן בקנאה צרופה , על המילים "אמא-ביסלי, חשבתם עליי שמקנאת עד כלות והנשמה שלי מטלטלת כשאני שומעת אצל חברים כשאנחנו שותים קפה יחד על מי שמקטרת שבלילה היא קמה כי הילד בכה. מישהו עצר באותה שנייה ואמר : רגע, הילד הזה עלה…. מה פתאום? זה נראה הכי טבעי בעולם. מותר שילד יבכה, זה הכי נורמלי בעולם גם אם זה מעצבן ומעייף לפעמים או תמיד.
אני לא אדע אף פעם כמה זה מעצבן וכמה חלומות אני אחלום על הילד שאין לי. איכשהו אף פעם לא רצו לי בחלומות נוסחאות מתמטיות כשחלמתי שאני הולכת ברחוב עם ילד או על חדר לידה. מתמטיקה וילדים לא הלכו לי תמיד יחד. גם לא לחוד. אני מזדעזעת מעצמי שאני כותבת בפוסט אחד , בנשימה אחת על היכולת להרות וללדת לפי חישובים מתמטיים, .
איכשהו גם בלי המחשב וגם בלי חוגים לג'ימבורי או לחלילית או לצרפתית או לרכיבה על סוסים ראיתי שמגדלים ילדים, אבל ראיתי גם את אותן נשים שהיו מוכרות את כל מה שיש להן כדי לשמוע את המילה : אמא (אם הן יכולות להיות אמהות בכל דרך וצורה). מישהי חשבה פעם על הרצון, הצורך, התשוקה לחבק ילדים? מישהי חשבה פעם במסגרת המתמטיקה על אותן שעות וימים שאני רוצה לחבק תינוק שלי אבל אני יכולה לחבק רק את האוויר הריק? את החלל?
אף פעם לא שמעתי את  "לא יכולה ללדת בגלל הכלכלה. שמעתי את מי שלא יכולה, את מי שבחרה בשלב הזה או בשלב האחר לא ללדת. אותי לא שאלו אף פעם – אולי כי ידעו את הנסיבות. כן שמעתי – שהטיטולים או המטרנה עולים המון כסף אבל זה בא בדרך כלל באותה נשימה שמדברים על המצב הכלכלי . עדיין לא הבנתי את המושג "אני לא יכולה להרשות לעצמי בגלל שיקולים כלכליים ללדת " – לא נתפס אצלי בהגיון (יכול להיות שאני מוגבלת רגשית / שכלית). אולי פעם הבינו שילד הוא לא מונח כלכלי.
להיות אמא אומר להיות אשה? מישהי חשבה עד כמה אמא נותנת "אישור" למושג נשיות? מישהי פעם הרגישה שהיא פחות אשה מפני שהיא ללא ילדים? כן, זה קיים, ולא פעם אחת מתייחסים אליי או לנשים אחרות שאין להן ילדים כאל נשים שבחרו בקריירה ולכן אין להן ילדים. איך אומרים ? "חכי , חכי – כשהיא תרצה ללדת ולא תוכל – אז היא תצטער שאין לה ילדים כי היא לא הרתה בזמן הנכון. אף אחד לא יחשוב שאין לה ילדים כי היא לא יכלה להיות אמא.
אני מחבקת את האוויר עכשיו כי קראתי את אני רואה את מחאת האמהות שמדברות באותה נשימה על מחיר הטיטולים אבל גם על מספר הילדים שאפשר לעשות מבחינה כלכליית, אני קראתי את זה והדמעות חנקו אותי. חשבתי לעצמי עד כמה תלושה מהמציאות השאלה כמה ילדים אני יכולה ללדת או כדאי לי ללדת – כי זה מה שאני יכולה להרשות לעצמי כלכלית.
אולי מישהי תחשוב מה אני מרגישה כשאני קוראת על זה בעתון או שומעת ורואה את הכלכלנים ואת ההורים שמדברים על כך שהם לא יכולים להרשות לעצמם ללדת.
אז מה? אני אולי חכמה יותר אבל…אבל אני לא אמא ואני בלי ילדים. אני שווה יותר מבחינה כלכלית?