"טראש בגבול שניתן לעיכול", "רק סרט מתוק, שמח וצבעוני"… ועוד שלל ביקורות לא ממש מלבבות, גרמו לי כמובן לרוץ לקולנוע.
כן, כבר כאן, ממש בהתחלה, אני מזמינה את יפי הנפש, המתוחכמים, העמוקים והרציניים ביניכם לעזוב (כן, בנות התכוונתי גם אליכן). הפוסט הזה לא בשבילכם. חזרו לכם אל מדור "גלריה" בהארץ, ניפגש בהזדמנות אחרת.
אז את "בננות", סרטו החדש והמצוין של איתן פוקס מן הראוי שהייתי רואה עם הבננות, או בשמן הרשמי Girls For Ever, אותן חמש חברות שלי שיחד איתי מרכיבות שישייה מופלאה של בנות 40 עם אנרגיות של בנות 16, הרי סרטים כדוגמת בננות נוצרו ונועדו בדיוק בשבילנו…אבל הפסח הזה עם שלל המועקות שלו והמצות הביא אותנו קצת להתפזר, כל אחת בעולמה שלה.
ואני שבכלל הייתי אמורה לבלות את החג הזה בין ריצה בסנטרל פארק, להצגה בברודווי ובסוף נשארתי כאן להפיק עוד איזה אירוע שווה במיוחד שבו זכיתי אחרי שנתתי את נשמתי ואני לא מצטערת אפילו לרגע אחד שבגללו ביטלתי את ניו יורק, מצאתי את עצמי פנויה וחופשייה לבלות עם בנותיי שנשארו גם הן כאן בזמן שהגברים שלנו כובשים את המדיסון סקוור גארדן כמעט בכל ערב ורצים במקומי בסנטרל פארק…
הגדולה שלי שזה עתה מלאו לה 14 ואני שכפי שציינתי בפסקה הקודמת מלאה באנרגיות של בת 16, יצאנו יחד לראות את בננות. אני אחסוך מכם את מה שנאלצנו לעבור בכדי להגיע ולראות סרט בשעה 13:00 בצהריים (שתודו שזו השעה הכי כייפית בעולם לראות בה סרט…) בחול המועד פסח בסינמה סיטי בראשל"צ, מפאת דאגה לליבכם שלא בטוח ישרוד את הדרמה, אבל מה זה משנה, התיישבנו בכיסאות שלנו בקולנוע עם דלי פופקורן וכוס דיאט קולה בדיוק כשנכבו האורות והסרט התחיל (טיימינג… לחשתי לילדה שלי, שדקות ספורות קודם בפקק הענק שבו עמדנו בניסיון למצוא חנייה לא האמינה שנגיע אי פעם לסרט).
מי שכתב על בננות את המילה טראש, תסלחו לי מאוד אבל לא מבין שנינות מהי, הסרט המופלא הזה שמאפשר לנערה מתבגרת בת 14 ולאמא שלה בת ה 16 לצפות בו יחד ולצאת מהקולנוע בתחושה של התרוממות רוח, חיוך גדול מרוח על הפנים והלב מתמלא באינסוף משפטים קטנים, חכמים וכל כך נכונים.
חמש נשים ועופר שכטר אחד, מאפשרים לכל מי שיושב בקהל למצוא את עצמו בתוך אחת הדמויות, מזכירים לנו ששגרה זה משהו שחייבים לפעמים לשבור, שאסור לוותר על חלומות, שצריך להעז, שלמילים יש משמעות וכוח ואפקט מופלא גם בעידן דיגיטלי, רדוד ובינוני בו אנחנו מגדלים ילדים, שסטיגמות אפשר לשבור, שלבגוד זה חרא, שפאייטים, אודם, מייק אפ ושואו אוף לא נוגעים כמו אמת פשוטה, שמוסיקה תמיד הייתה ותהיה דבר מופלא ומיוחד ואלוהי, שללכת אחרי האמת שלנו זה לא תמיד פופולארי אבל משתלם, שאפשר לנצח גם קרבות שנראים אבודים, שכסף לא קונה אושר, שלסלוח זה מעצים, שלעיתים אפשר במוכר לנו ובמובן מאליו למצוא עולם חדש ומופלא, הכול עניין של זווית ראיה, שאהבה עושה את החיים יפים, שחברים זה עולם ומלואו ושסרט קליל, צבעוני, ישראלי עם דמויות שהם בעצם כולנו יכול להיות נפלא, מעשיר ומרומם רוח.
אז אם אתם ובעיקר אתן עייפים מסרט המתח שהוא המציאות שבה אנחנו חיים ואם אתם רגע לפני להעז, רגע לפני להתאהב, או שאתם סתם מלאים כבר מארוחות חג, ויכוחים משפחתיים ועמידה בפקקים, תעשו לעצמכם טובה, לכו לבננות.
ובהזדמנות זו אני רושמת לעצמי – מפגש בנות חובה ובהקדם !
חג שמח,
אני
