״תתלבשי נוח, אנחנו הולכות לקרוע את הרחבה ותהיי כוסית כמובן…״ סימסה לי חברתי הטובה שעה קלה לפני שיצאנו. בעודי ממלאת אחר הוראותיה ונדחסת לסקיני ומגפי עקב בגובה של מגדל אייפל, נזכרתי בהנאה איך משך עשרה ימים של שיכרון חושים שחלפו לפני שנתיים, משאירים מאחריהם את ניו יורק ואתה טעם מטורף של עוד, כונתה חברתי הטובה והבלתי ניתנת לעצירה ״בת ה 16״…
באותה עת, בקומה התחתונה מתארגנת גם הבכורה שלי שגילה הפיזיולוגי אמנם רחוק מגיל 16 מרחק שנתיים שלמות (ולמרות זאת היא מתנהגת כאילו הוא כבר מאחוריה שנתיים שלמות…) לצאת לבילוי עם חברה. היא בניגוד אליי לא נדחסת לסקיני אלא מחליקה לתוכו בקלילות מעוררת קנאה… ולדאבונה היא נאלצת להסתפק בנעלי סירה עם עקב בגובה של דשא… והיא בניגוד אליי עוד לא שוחררה על ידי לצאת למועדוני לילה אפלים.
אני בוחנת את עצמי בראי בעודי שומעת את הבכורה מקטרת מלמטה בזמן שהיא בוחנת את עצמה בראי אחר… אני נזכרת שאני בת 40 ! אמאל'ה !, אבל מי סופר, הרי 40 הוא לגמרי ה 16 החדש. תודו !
אז את ההוכחה לזה נתנו שוב חברותיי ואני במסיבה הכי טובה בעיר. אנחנו מספיק בעניינים בכדי להיות מוזמנות לאירוע הכי נחשב באותו ערב בעיר (ההוכחה: כל מי שהוא משהו היה שם), לא ירדנו מרחבת הריקודים מהרגע שנכנסנו ועד לשעות הקטנות של הלילה, שמחנו מכל הלב, מנצלות כל רגע.
מה היה קורה לולא בת ה 16 (כמעט) שלי הייתה כאן במקומי, עוברת מחשבה בראשי בעודי מפלסת את דרכי לשירותים, מתחככת כתף אל כתף עם ערמות הסלב שממלאים את החלל, באים לעשות כבוד לכבוד יום ההולדת של מי שהוא אחד האנשים המיוחדים באמת בתעשיית המוזיקה והבידור. היא בטח הייתה מצטופפת עם חברותיה בצד, מנסה לתפוס תמונה עם זה ועם ההוא ועם זו…מנסה לתעד ולהעלות את רגע השיא בו פגשו ערמות של סלב במקום אחד… מי זוכר בכלל שיש להקה מעולה על הבמה בשואו שלא מקבלים כל יום ושהרחבה היא המקום האמתי בערב כזה.
כשיצאנו, החיוך לא ירד לנו מהפנים, הבסים עשו לנו טוב ורצינו עוד! בליל של צעירים בגיל עם צעירים בנפש לא ידעו את נפשם מרוב שמחה, רקדנו את עצמנו לדעת בדיוק כפי שאנחנו עושות כבר הרבה שנים, מתעלמות לחלוטין מהגיל, 16 הוא הגיל הנצחי שלנו וכשאנחנו יוצאות לבלות אנחנו שם עד הסוף.
הלוואי שיכולתי לשתול במוח של הבכורה שלי את התובנות שיש במוח שלי אני חושבת לעצמי ברכב בדרך חזרה. אני נוהגת. היחידה שלא שתתה אלכוהול…, מאז שאני בגילה אני משתכרת מהלומות המוזיקה בלב, משתכרת מתחושת השחרור שיש במקום שבו המוזיקה שולטת בעוצמה אינסופית, ממלאת את החלל ואת האנשים הנדחסים בו. אני כל כך מפחדת עליה על הילדה שלי, הרכה, הזכה, היפה. אני דואגת לה ונזכרת בעצמי בגילה, אי שם בקיבוץ, בבתי הנעורים, במקום שבו לא היו חוקים. איכשהו בכל זאת שרדתי את זה, בזכות חושים ואינסטינקטים בריאים כנראה. מקווה שהורשתי לה אותם ושהיא תדע בגיל 16 ואז גם בגיל 40 ליהנות כל כך במסיבה, משתכרת מהלמות המוזיקה והאנרגיות שמפיצים אלה ששתו אלכוהול…
אז בנות, אם אתן בנות 40 ואתן מבלות את הזמן הפנוי על הספה מכורבלות בזיכרונות נעורים מלאי אקשן וגעגועים למה שהתרחש אז על הרחבה, תעיפו את השמיכה, תידחסו לסקיני ונעלי עקב בגובה של מגדל אייפל וצאו לשם, ההרגשה היא לגמרי אותה הרגשה – משחררת ומהנה ! ואל תשכחו 40 הוא ה 16 החדש !…
באהבה,
אני
