יושבת לי במעגל התמיכה של: "ספורטיבים אנונימיים" ומצהירה- נעים מאוד, אני יעל ואני אוהבת את החופשות שלי אקטיביות.
"אוהבים אותך, יעל" אני שומעת את הקולות מהדהדים בתוכי ומתעוררת.
בחודש האחרון לשמחתי חפשתי פעמיים.
בסוכות עם המשפחה בסיני והשבוע עם בעלי וחברים בצרפת.
לשתי החופשות נערכתי עם ספר, מגזינים והמון שלוות נפש, דמיינתי עצמי שוכבת על החוף בסיני שעות, קוראת, בוהה.
דמיינתי את עצמי יושבת בבתי הקפה של ליון שעות, אוכלת, שותה, ומלהגת.
זה התחיל טוב והרגשתי שהנה אני ממש מצליחה להנות מלא לעשות כלום, אבל כשגיליתי שהדירה בליון בקומה חמישית והמעלית קטנה, החשד החל לכרסם כי הרגשתי די שמחה שזכיתי במדרגות וכשהתעוררתי בבוקר ב6 ויצאתי לרוץ, כבר ממש עלו לי הספקות, למחרת בטיול האופנים שעשינו סביב האגם באנסי, הבנתי סופית שאני הכי נהנית שאני אקטיבית.
אפילו בדהב, סיני, רצתי, הכלבים על החוף, לא הבינו כל כך מה אני עושה ומי זרק אותי מהמיטה, אבל למחרת כבר נראה שהתרגלו.
מה יצא בסוף מהחופשה הרגועה בסיני? טרקטורונים, צלילות, שנירקולים ,ריצות, ספר מעולה, רביצה בזולות על החוף והמון זמן משפחתי.
ובצרפת? סיורים, אופנים , ריצות, קידוש בבית כנסת, חברים, מסעדות, בתי קפה והמון , אבל המון באגטים עם חמאה וריבה.
בעצם, זה גם וגם, יש איזון, שזה ממש מה שאני הכי אוהבת.
מודה בפה מלא- לא אוהבת חופשות של רק שופינג ומסעדות, חייבת גם תנועה והרבה ומאחלת לעצמי עוד הרבה שנים של כאלו חופשות.
יצא לי לאחרונה ללוות ביעוץ, כמה מטופלות שלי לקראת חופשתן הצפויה והחשש שהיא מעלה.
אחת שאמרה כי לא תעלה לשום מקום שיש בו מדרגות כי היא לא יכולה לרדת אותן- גילתה בטיפול שאפשר לרדת מדרגות לאחור ואת זה היא דווקא ממש מצליחה.
אחרת שלא מצליחה להתאפק לשרותים וחששה שלא תוכל להצטרף לכל הסיורים, ראתה לאחר רישום זמני ההליכות שלה לשרותים שבעצם היא מצליחה להתאפק יפה מאוד וכמובן תשתפר עוד ועוד בעקבות התרגול ואימון השלפוחית שמבצעת.
בכלל שמתי לב שבחופשה ועוד בחו"ל ואם יש סיילים אז בכלל, פתאום כל הכאבים נעלמים וכולנו מרתוניסטיות.
אז זו אני, יעל בליצקי, פיזיותרפיסטית, מוזמנות לעקוב אחרי בפייסוש שלי וללמוד עוד כמה דברים חדשים.
https://www.facebook.com/profile.php?id=738002219
