לכי להידרותרפיה (בריכה טיפולית) אמרו לי שירותי הבריאות שאני כמעט נשואה להם. התגובה המתבקשת הייתה: ברצינות? שיהיה ברור שקופ"ח/בית-חולים לא ממהר לתת שירות כזה יען כי הוא לא זול וזה כרוך בהמון ניירת והכי חשוב ב -ה-מ-ו-ן מים. בריכה בכל זאת, נכון?
זו לא בריכה של כייף שאנחנו מכירות ורגילות – אלא בריכה עם טמפרטורה מסויימת , מכשירים ופיזיוטרפיסטים שנכנסים עם המטופל/ת למים.
סביבה זרה, סוג של איזור לא מוכר, חוסר הידע וכמה זה ייקל או מה עושים. לא, לא באים לשחות בפגישה ראשונה. באים לאבחון. כמו לכל פרוייקט צריך להיות מאובחן. למה נולדת, איפה, כמה. שאלה מיוחדת עם כוכבית **האם את פוחדת ממים**.
חשבתי שהשאלה קצת קשה ואולי גם מכשילה אני בודקת עם המאבחנת. לא לא, היא אומרת לי. מסבירה לי שיש כאלה שבאים ופוחדים ממים. שוין, אנחנו כבר טובעים בתוך הניירת והשאלונים ו"תעשי תנועה של לסגור את החזייה" – אני לא יכולה אני אומרת. המקום של הניתוח ציצי כואב ובגלל זה אני כאן. אהה היא אומרת.
מבקשת להעיף עין סוקרת על הבריכה, שירותים וכו'. בסיידר, לא משהו לרוץ לספר לחבר'ה – אבל אפשרי. עכשיו מגיעים לקודש הקודשים – הבריכה עם הכלור המסריח – לפחות להעיף מבט אם סיפרתי לכולם שאני הולכת לבריכה לפחות שאגיד שהייתי . הפקידה (לא זוכרת את שמה) פותחת בשיחת נימוסין לגבי המקום. יש יומיים שהם רק לנשים , פעמיים בשבוע רק לגברים ויומיים סגורים.
ריבונו חילק את השבוע שאף אחד לא ייצא מקופח, שלא נהייה מעורבבים(גברים / נשים) ואחר-כך הוא מתפלא שהתור שלי יהיה בעוד חודש -חודשיים.
בינתיים שאני ומשככי הכאבים נהייה נשואים, שבלוטות הלימפה יישארו נפוחות והרבה לילות אני רוצה לדפוק את הראש בקיר מכאב או מחפשת מישהו שלא ישן בשעות האלה להעביר את הלילה בשיחה או בכתיבה ( עכשיו 02:00 לילה) ואני עצבנית. אז אני כאן. מצטערת בפני מי שקורא את העצבים שלי.
בינתיים – תסתדרי עם הכאב. על החזיה ויתרתי אחרי הניתוח (לא כי יש בעייה אסטטית) פשוט כי כואב לי נורא ואני לא יכולה טכנית להושיט את היד אחורה. בעצם, אני יכולה לבקש מהשכנה שתכנס לעזור לי. החלטתי לוותר על החזיה. נראה חרא ולא נוח. אז מה?
תמיד אפשר לבקש טובה מהדודה / מהשכנה -שיורידו את הזבל כי השקית כבדה לך נורא וזה כואב ובינתיים בבריכה ההידרותרפית. המצב כנראה בסדר, יש תור והם מאד בעדך – אבל הם ישתדלו (אני מאמינה וזה לא בציניות).
יש חגים אז הכל נדחה. נו באמת – אי אפשר לכעוס רק עליהם. כן, ריבונו היה בחופשת רגישות והגיון שחילקו אותם כי אחרת לא היה נותן לי להכנס לחנות ולבקש מהמוכרת זרה לעזור לי להוריד וללבוש חולצה שרציתי או בגד – ים שהייתי צריכה לקנות.
ההדרכה ממשיכה. כמו שאת רואה ממשיכה המדריכה/פקידה: זהו מקום דתי ומקפידים כאן על הצניעות. בטח, אני אומרת. חשוב להקפיד בכבודו של אדם (וזה נכון לדעתי-כל זמן שלא על חשבון הזולת). אנחנו באלמנט הצניעות. אנחנו (עובדות הבריכה) מבקשות להקפיד על לבוש הולם ולא לבוא עם בגד-ים 2 חלקים (יעני בעברית ביקיני). לבוא עם בגד ים שלם לא חשוף מדי – כלומר שלא ייראו את הציצי (כנראה) ובעין בלתי מזויינת ראיתי גם כאלה שלבשו חולצת טי-שירט על בגד הים.
גם ככה דימוי הגוף שלי שואף לאפס מלמטה אחרי 20 ק"ג תוספת סטירואידים, אז בשביל מה גם את באה עם המשפט המפגר? הפוגע? הטפשי? לא, חושב שזה מרוע – נותנת לך הפקידה את הרגישות והחכמה – אלה כנראה יש המון.
הרבה אוויר כבר לא נשאר לי בשלב הזה. אני באמת משתדלת שלא לפגוע בבני – אדם כי ככה אני (ויעידו כל אלה שמכירים אותי וצעקתי עליהם בעדינות מדי פעם). אני נותנת קרדיט וחבל מאד ארוך עד שמישהו קורע את החבל עובר את הגבול.
אני לא חושבת שהשכל שלי יצא לחופשת מולדת או לא הייתי בתור שחילקו – אבל תנו לי קצת קרדיט. אני רואה לאן הגעתי. אני מבינה את ההשלכות של המקום. למה את צריכה להדריך אותי בסוג ובעיצוב בגד – הים שלי? את לא חושבת שאני כמו כל אחד יכול ללבוש מה שהוא רוצה לאן שהוא רוצה. את לא חושבת שאלה מילים פוגעניות? משפילות? חודרות למקומות שהמסרים שלך לא צריכים להיות שם?
לגבר היית נותנת הדרכה לגבי סוג המקום? לגבי סוג בגד-הים? גובה? צמוד או לא? אנחנו הרי יודעות את התשובה. אז מה?
אני שווה פחות? אפשר להגיד לי ה-כ-ל כי אני אשה? אני בטוחה שלא עשית את זה מרוע לב. אני בטוחה שעשית את זה כי ככה לימדו אותך לדקלם וחבל לי עלייך. נשמעת אינטלגנטית ונעימה והית יכולה להיות במקום הרבה יותר טוב – אבל את אשה ולא סתם אומר הגבר כל יום "ברוך שלא עשני אשה".