באיזו שעה את קמה היום ? את בשורת השעה בטח כבר שמעת. עד היום קמת ב 7 – מהחודש הקרוב תתחילי לקום שעה קודם כדי להספיק להעיר, להלביש, להכין , להאכיל, לריב עם הילדים ….-רק שתעשי את זה שעה מאוחר יותר.
העבודה לא תתחיל שעה מוקדם יותר – רק שמספר השעות של הזמן בדרך מהבית לעבודה יהיה הרבה יותר ארוך (בגלל הפקקים), כמות החומר שאותו תצטרכי להספיק לעשות בעבודה – יהיה אותה כמות בדיוק כמו שאת עושה היום , רק מה? איכות החיים שלי או קשיי ההשרדות שלך לאורך היממה יהיו קשים הרבה הרבה יותר.
סליחה על האופטימיות – אבל ככה זה נראה ונשמע וכל יום מוצאים עוד זוית חדשה שלא חשבו עליה לפני חודש או לפני שבוע או כמו שאמר היום מנכ"ל של אחת מחברות האוטובוסים באיזור הפורענות לכתב תקשורת ? "להגיד לך ת'אמת ? להרבה נושאים אין לנו פתרונות וחלק מהנושאים נצטרך ללמוד תוך כדי ביצוע…."
נכון, אנחנו מתבכיינות/ים על הפקקים , החנויות וכל מה שתרצו שקשור לנסיעות בתוך תל – אביב והאיזור….אז מה? לדמיין מה מחכה לנו בשנים הקרובות ? לקרוא את החזון האפוקליפטי שמתייחס למשל לעכברים שעלולים (וכנראה) גם יצוצו מהביבים……להתחיל לקרוא את מאמרי "מה לעשות אם…" או לנהוג במדיניות ההכחשה / הדחקה והאופצייה הפופולרית "לזרום…" (בתוך החרא, החולות…).
ברצינות – אנחנו מדינה מתוקנת, מדינה מתקדמת, שרדנו אפילו מילניום ועכשיו אנחנו הולכים לחזור לתקופה של הסרט "תעלת בלאומליך" – רק מה? בגרסה משופרת. אנחנו אופטימיים ואומרים שיהיה טוב, אח"כ לא יהיו פקקים, נוכל לסוע כמעט כמו באוטוסטרדה – מהר וחלק, רק מה? מבטיחים לנו (בינתיים…) 5- 6 שנים של גיהנום. אופטימיות זה השם הפרטי ושם המשפחה שלי – ותרשו לי להאמין שאם זה הפרוייקט הזה ייצא לדרך , אחרי זמן ממש קצר יתחילו הבעיות כי לא חשבו על…..ולא ידעו ש….
לא יודעת איך הורים יתמודדו עם ילד צורח כי אין לו מה ללבוש ואת השוקו הוא רוצה אחרי שהוא איזה תוכנית אידיוטית בטלוויזיה…לא יודעת איך אמא תצרח שהיא תאחר לעבודה. אני חושבת על הפתרון הגאוני שמישהו בטח ישלוף " אז נתחיל את העבודה שעה מאוחר יותר…." שכחתם שגם שעה מאוחר יותר הפקקים עדיין יישארו במקומם רק שהפועלים כבר יהיו בשיא הקללות בגלל החמסין הבלתי – נסבל (עכשיו) או בגלל הגשם שגם ככה מייצר פקקים אחרי שעות ספורות. יאללה, מה זה משנה ? נזרום….
נכון, אנחנו אלופי הקיטורים וסגני הרמטכ"ל בענייני תחזיות ו"יהיה בסדר". צמד המילים "יהיה בסדר…" – תמיד מעלה שמץ קליל של דאגה , עצבים ותסריטים לא אופטימיים באופן מיוחד – אבל בינתיים אני בעד התסריט של "יהיה בסדר…" ומהרהרת על הילד שהיום הוא בגיל 13 וכשיגיע לבר-מצווה אם ריבונו ירצה – הוא כבר יהיה חייל צה"ל (צבא העם ). החיילים קצת יישמרו על העם וההמון העצבני ואולי יקפצו גם לגבולות לראות מה נשמע שם.
כל כמה שורות שאני כותבת אני נשבעת בי שזו הולכת להיות פסקה סופר – אופטימית אבל איכשהו התסריט (שכנראה הולך להיות קצת מציאות…) שחודר למילון המילים הפרטי שלי הופך להיות פסימי שוב. מתנצלת שככה זה קורה – אבל מה? עוד 5 -6 שנים "יהיה בסדר"…..תזכרו שככה הבטיחו לנו.
בינתיים, אנחנו הוכים להיות תל – אביב (עיר באמת בלי – הפסקה) והערים שסמוכות אליה מלאות באנשים רגועים או כאלה שיסבלו מאי – נוחות קלה בגלל הרכבת הקלה, אבל אני מתארת לעצמי גם אנשים שיהיו לא ממש רגועים, פקקים לא – ממש קטנים וכו'. אופטימיות בשיאה…
נכון, מהנדסי העיר וראש העיר וכל מיני ראש….התכנסו למיליון ישיבות כדי למזער את מה שהולך לקרות כאן בשנים הקרובות – מה ייצא מזה ? ההערכה האופטימית שלי: התסריטים של פקקים ועצבים יהיו חלק מהחיים ונתרגל לזה, מישהו יוריד את השלטר ויגיד שאי – אפשר ככה…..בינתיים יהיו בחירות וראש – העיר החדש יהיה טוב יותר ויחליט על שינוי קל בתוכניות והופס….אנחנו ב-לופ חדש עם תקלות ופקקים חדשים במקום באלה שהתרגלננו אליהם.
אהה….איך שכחתי? שביתות !! הייתה איזו שנה נטוולת שביתות כאן?? (בצדק או שלא…) הרי למפעילי הטרקטור מגיעה תוספת מאמץ בשעות ובימים….- שובתים עד פשרה. שלושה חודשים או שנה אחרי שובתים עובדי מע"צ למה? כי מגיעה להם תוספת מאמץ ותוספת שעות נוספות. חברים – בסוף אנחנו נהייה קלים בעצבים…..הקלות הבלתי – נסבלת של הייקום זה אנחנו.
מה עושים ? אין לי שמץ של מושג . בשלב הזה אני פורקת את התסריט שאני צופה כאן על הנייר, הפוסט הבא בנושא בטח כבר יהיה בתווך התקופה של השיפוצים ונראה איך תככב לה האופטימיות…..
בינתיים – אני מתנחמת בכך שאני עיר לווין ובטח זה לא יגיע לכאן, רק אלה שייברחו מתל- אביב ויעשו מעקפים דרך רמת גן, גבעתיים וכו'….אי – נוחות יחסית. אם נצטרך להכנס לתל – אביב ? שעה הכנות קודם ונסיונות לברר איפה פחות פקוק.
אין לי מושג מה הולך להתרחש כאן….אולי ההתחלה תהייה אופטימית כי תהייה כאן מתישהו רכבת – קלה…בינתיים אני כותבת, אולי זה יהפוך את החיים לקלים קצת יותר….