איך אפשר לאהוב *באמת* בלי תוכנית ריאליטי ?

מי יכול לנצח את מי שמנצח בהשרדות ? מי שר יותר יפה מהכוכב שנולד לו  ומי שמבשל הכי טעים ואיכותי הופך למאסטר שף….אז בין כל התחרויות להיות המנצח, הכוכב, השף קצת הלכנו לאיבוד ביחסים שלנו האחד עם השני. אני מרגישה שאני כמעט לא שומעת או לא רואה סיפורי אהבה או קרבה בין אנשים למדתי רק לראות תחרויות ולחפש מנצחים.
אילפו אותי. גם אותי. לימדו אותנו להעריך ולאהוב את מי שמנצח כי הוא זה שהכי טוב ולא תמיד זה כך. שכחנו איך חווים ומרגישים אהבה, לפעמים בתוך כל התחרויות זה נראה קצת אחרת סתם לאהוב בלי איזו תחרות על ההצטיינות. "למה את לא כמו …." – תהיי חברה שלה ותלמדי ממנה…. – כמה פעמים שמענו את המשפט הזה ? כמה פעמים אנחנו לא חברים או לא מטפחים חברים על בסיס של אהבה טהורה.
בשנים האחרונות למדנו לומר שאנחנו מכירים "אוי, היית בהשרדות, נכון ? "….זה לא שאני אוהבת אותה – אבל היא נצחה ואם היא נצחה אז גם בטח טובה. לא, לא טרחתי לבדוק ולנסות לקיים חברות כי נעים לי אלא ניסיתי להתחבר כי היא מצטיינת או מפורסמת או זכתה ב….
קשה מאד לזכור את האהבה והחברות שנולדו סתם כך על בסיס אישי, איכשהו אני מרגישה שאנחנו יותר חברים ומכרים של מישהו שהוא חבר של מישהו אחר ולא כי הוא פשוט בנאדם, זה לא פשוט להתאהב כך – כי זה הכי טבעי בעולם לרצות את המצטיין – אבל לא תמיד אני אוהבת את מי שהגיע בהשרדות במקום שני מהסוף. אז מה אם הוא לא ניצח ? הוא לא פחות טוב – הוא הרבה יותר טוב בשבילי למרות שזה נראה הרבה יותר קל להיות חבר או לרצות להיות חבר של מישהו שהצטיין או זכה באיזו תוכנית ריאלטי כי אם אני יודעת לבשל כמוהו אז גם אני מצטיינת , קל לי להזדהות איתו/ה ולרצות להיות חברה שלו/ה.
את/ה צודק, זה נכון -חשבתי שאני אוהבת לא כי הוא מענין ומרתק אותי בתור בנאדם – אלא כי הוא זכה בריאלטי ואני כמוהו. טובה כמוהו. היינו פעם קטנים וחפים מכל תחרות, אהבנו כי אהבנו ולא כי הפכנו לאנשים הישגיים או רצינו להיות לידם. אהבנו כי אהבנו, כי כך הרגשנו, ככה התרגש לי בבטן, הרגיש לי נכון. חלקנו ערכים וכייף משותף, כי רצינו להיות יחד ולצאת לבילוי ולהתחבק בלי לחשוב מה ייצא לנו מזה ואת מי ננצח היום ? איזו תחרות ומה הפרס.
התקרבנו לאט כי אנחנו חברים, כי רצינו להרגיש אם זה עושה לנו משהו בפנים. לא התחרנו ולא חיפשנו מקום ראשון, לא חשבתי שאני אוהב אותך יותר כי נצחת ב"השרדות אהבה" – אני אוהב אותך למרות שאת שם. אנחנו אוהבים כי נצחנו – אנחנו אוהבים וזה הנצחון הכי גדול שיכול להיות לנו, בשבילנו.
כן, כבר היה שיא גינס בנשיקה הכי ארוכה והיה גם אחד כזה בחיבוק הכי ארוך – אבל איך אפשר לנצח באהבה? את האהבה לא מנצחים מותק – אהבה עושים , נהנים ואוהבים. לאהוב את האהבה זה לא פשוט כי זו סוג של עסקת חבילה שאתה בא לי בתוכה. לפעמים אני נהנית רק מהאהבה עצמה ולפעמים רק ממך, ככה סתם, לפעמים, אם אני ברת מזל – אני נהנית לאהוב אותך באהבה עצמה. אני נהנית ממך בתשוקה, בחברות, בהקשבה – בכל מה ומי שעושה אותך….בלי לנצח בשום תוכנית ריאלטי, פשוט כי אתה – אתה והפרס הכי גדול הוא לא מקום ראשון וטיול מסביב לעולם וגם לא מיליון דולר (למרות שזה לא היה מזיק אף פעם) – להיות אתך, לאהוב אותך באותה שפה אחת של אהבה. זה לא פשוט. זה להיות ברת-מזל.
זה לא שאנחנו לא רבים, אנחנו מוצאים גם זמן לזה, אבל אף פעם לא שולחים אחד את השני ל"אי הגלות". אנחנו אף פעם לא מדיחים אחד את השני מהאהבה עצמה ואני מקווה שלא נעשה את זה. יש לנו המון משימות בתוך האהבה עצמה אולי כי אנחנו לא לוקחים אותה כמובנת מאליה.
תחרות היא שם המשחק והצטיינות היא המטרה והפרס. מותר להנות מאהבה כמות שהיא, פשוטה, נאיבית וטובה. זה לא פשוט לשנות את שפת האהבה המתחדשת שלנו. לגמרי לא. בערך כמו לנסות לבנות פאזל עם אבנים זעירות אבל מתואמות. לדאוג שהתמונה המלאה תכיל באמת את האהבה עצמה ולא רק את התמצית.
אתה חשבת שאנחנו נמשיך לאהוב כפי שעשינו קודם. אני עדיין אוהבת מתוק אבל בדרך אחרת. בשפה אחרת.  אתה בטח מכיר את את הפרסומת "תרגשי אותי…."- אז אני לא צריכה שתרגש אותי כל יום מחדש, אני לא צריכה שתברא אהבה אחרת אבל אני צריכה את אותה אהבה בקודים אחרים באותה שפה – שפה שלנו שאני ואתה נבין ונרגיש.
אני לא צריכה אותך מנצח בהשרדות, לא צריכה שתבשל כמו מאסטר שף, לא רוצה שתרוץ למיליון (אם כי זה אף פעם לא מזיק) – אני רוצה שנמשיך לאהוב כי כך אנחנו בוחרים ורוצים ולא כי אנחנו מצטיינים בנשיקה הכי ארוכה  או במבט מלא התשוקה. לא רוצה להצטיין – רוצה וצריכה שנאהב כמו שידענו קודם בלי תחרויות ואותות הצטיינות ובלי משחקי השרדות ופרס ראשון.
האהבה שלנו היא לא תחרות ריאלטי אבל הפרס הראשון – האהבה שלנו.