הימים האחרונים רצו לי כמו האנטילופות שראיתי בספארי , כל דקה הפכה לשנייה ולא הצלחתי כמעט לנשום עד שהגעתי לחדר. כל יום דיברתי אתם על העזיבה שלי , חצי אנגלית, רבע סווהאלית, רבע תנועות ידיים. אבל הם הבינו , כל פעם שלבשתי מבט של שיחה, הם ידעו מה אני אומרת והפנים שלהם נאטמו , אבל הם לא העזו לשאול מתי אחזור, כי ילדים יתומים שנעזבו לא שואלים שאלות שאין עליהם תשובות, הם מתמקדים ברגע שניתן להם , הם לא מתקרבים לאש, הם מכירים טוב את הכאב , כאב שנולדו אליו , כאב שנדחק פנימה כי אין לו מקום אפילו קטנטן במציאות שלהם.
כל יום נחנקתי קצת יותר , ידיי התחילו לרעוד שחיבקתי אותם אחד אחד לפני השינה, המילים שלי כבר לא היו בטוחות, גמגמתי , הבטתי בהם לשנייה קצרה מנסה להסדיר נשימה וקול פנימי כל הזמן לחש לי , אל תשברי , אל תשברי , תובילי את הפרידה הזו דרך שמחה ובטחון שלא חשוב היכן תהיי הם ידעו שאת חושבת עליהם, דואגת להם וזוכרת הכל , את השיר שהם אוהבים , את הממתק היומי שהבאת, את הצבעים כל אחד בחר בציורים שלו , ואת הצחוקים שלכם יחד.
למדי אותם להיפרד כי כל החיים הם פרידות והתחלות , ותמיד משהו טוב מצפה לנו הלאה, שידעו שכמו שאת באת אליהם , יש עוד שיבואו יאהבו אותם וישמחו אתם , שיזכרו שכל יום מביא אתו הפתעות טובות , ואת אולי הולכת אבל תדאגי להם ולבית הזה מרחוק, יש לך תוכנית עבורם שתקל את חייהם ואת תחזרי , את לא תשכחי אותם , הם מחכים לך , הם תמיד יחכו לך .
חשבתי איך להיפרד מהם ולהדגיש את השמחה, כי העצב והכאב יהיו בתוכנו בכל מקרה , ברגע שאתה מתחיל לאהוב מישהו אתה מצמיח באופן אוטומטי כאב ופחד מפרידה ממנו , זה חלק שבא באופן טבעי בתוכנו , זה קשור להישרדות הנפש לנו ורק אם נאמן את עצמנו לשמוח ולאהוב יותר החלק הזה יירגע קצת , ונוכל לחיות לצדו בהשלמה .
כל אחד מאיתנו צריך מישהו בעולם הזה שיראה אותו מבין כולם ,זוג עיניים שיביטו בו באהבה ללא תנאים, שיבחינו בו מבין כולם בחדר , זוג ידיים שירצו לחבק רק אותו מבין רבים , לב אחד שיפעם ויתרגש ממנו יותר מהאחרים , לכן משפחה עבורנו היא מוסד כ"כ חזק ומשמעותי , לכן קשה לנו לתפוס את הכאב שיש ביתמות , כי ההורים שלנו הם הראשונים לבחור בנו מבין כולם, והאהבה שלהם אלינו תמיד תהיה הבחירה הראשונה שמישהו בחר בנו דרכה נצמיח אהבה בתוכנו לעצמנו בעולם הזה.
חשבתי וחשבתי ולא ידעתי איך.
כשנשברתי בחדר בלילה נזכרתי פתאום בכל העיניים שראו אותי לאורך הדרך ובחרו בי מבין כולם, על ההורים המופלאים שלי שלימדו אותי באהבתם מהי נתינה ללא תנאים , על אחותי ואחי שהיו לי תמיד סימנים מובילים לדרך שלי , על הגבר שלי שבעיניו תמיד אהיה הכי יפה מכולן , על הבנות שלי שלימדו אותי להתבונן עמוק ולא רק להראות ע"י אחרים. על החברים הוותיקים שלי שאספתי בכל נקודות חיי שכל אחד מהם הביט באהבה על חלק אחר בתוכי מבין כולם , על החבר החדש שלי באפריקה שהיה כאן הכל בשבילי ובשבילו לא הייתי עוד אדם לבן ביבשת אפריקה אלא מלכת הג'ונגל בכבודה ובעצמה. על כל אחד ואחת מכם שליוו את המסע שלי דרך המילים והקפיד לחזק לחבק ולשלוח אליי מבט אוהב מיוחד רק לי , והבנתי שבזכות כל אלו אני מצליחה תמיד לראות כל כך הרבה מסביבי באופן אישי, מצליחה לגעת ולבחור בכל כך הרבה אחרים מבין כולם, העיניים שלי יזהו את הצורך הזה מידית בתוך חדר מלא בלבבות ואז הם יביטו בדיוק בנשמה שחיכתה להן ויספרו לה כמה היא מיוחדת, כמה היא מופלאה, כמה אני רואה אותה בבהירות וכמה היא עכשיו יכולה להרפות מהכאב ולהיות קצת יותר בטוחה .
כך גם הרגשתי לפני שהגעתי לכאן , שיש מישהו שמחכה לי שאגיע להסתכל בו , שיש ידיים שרוצות אותי קרוב , יש פנים שמחכות שאלטף אותם, יש לב שמחכה שאלחץ על כפתור האהבה שלו.
אבל פחדתי כל כך פחדתי ממה שאראה, מאיך שאגיב , מהרגשות שיציפו אותי, ממה שאעשה אתם, מאיך שאתקשר אתם ללא שפה, מהמגע הקרוב, מהלכלוך, מהאוכל, מלהיות לבד באפריקה, מלהיות לבד אישה , מלהיות רחוקה ממשפחתי , מלהגדיר את עצמי במקום בו אינני מכירה דבר, מלהיות במקום בו התנאים הבסיסיים אינם מספיקים לי , מלהיות חסרת אונים מול העוני , מול הכאב , מלהיות עוד אחת שעברה בחיים שלהם ורק הדגישה את החוסר העצום שלהם , פחדתי שאסתכל בהם ולא אראה אותם באמת, שכדי לשמור על עצמי לא אביט אליהם פנימה.
וברגע שנפגשנו כל הפחדים שלי הפכו לזיקוקים והעיניים שלהם שהביטו בי נתנו לי את הכוח להיות כל מה שרציתי עבורם ובחיי, כל האהבה שנישאה אליי ברבות השנים עברה דרכי אל לבם, ונגעתי בהם בלי חשש בכל פצע בכל פינה בגוף הקטן שלהם, הדמעות שלהם הפכו לצחוק מתגלגל, הפנים האטומות חסרות המבע לבשו הבעות חדשות שלא הכירו , שפת הגוף שלהם דיברה שימחה , והלב שלהם נפתח והתרחב כל יום יותר ויותר, ויחד זכינו לאהוב.
ואז התעוררתי בבוקר ועלה לי רעיון!
כל מה שנעשה כאן בחודש הזה ומה שיעשה הלאה עבור הילדים של פארג'ה זה לא סיבה לכאוב להפך זה בדיוק הסיבה הכי טובה שיש בשביל לשמוח יותר..ואם רוצים לשמוח אז צריך…
מ ס י ב ה. אנחנו נעשה מסיבה!
לא מסיבת פרידה , אלא מסיבת שמחה ואהבה , כדי שנזכור כולנו כמה כיף היה לנו יחד וכמה דברים משמחים עשינו וחווינו יחד.
מסיבה אמתית עם ברביקיו וגזוז.
מסיבה עם בלונים וקישוטים צבעוניים בכל פינה.
מסיבה עם כובעים על הראש ועוגת קצפת גדולה.
מסיבת ריקודים עם מוסיקה מכל הסוגים.
מסיבה מלאה הפתעות ומתנות.
מסיבה של פעם בחיים
מסיבה שתיזכר בדמיונם לנצח
כי בם בחרתי מבין כולם והיום הוא יום חג עבורנו שלא נשכח לעולם.
ואני כבר יודעת שאלבש עבורם את החולצה הלבנה היפה , חולצת השבת שלי ואתן להם ללכלך אותה בכתמי אהבה דביקים מאושר כמו שרק הם יכולים ללכלך כשהם מחבקים אותי.
ובלילה כשאשכיב אותם לישון , אביט בהם באהבה ואגיד להם כמו בכל יום את אותם שלושת המשפטים לפני שאני הולכת :
!Today was a good day
When you miss me put your hand on your heart and feel me hugging and kissing you
Sweet dreams,I love you Bobo
היו שלום ילדים שלי , נתראה בקרוב.
Happiness always
איילת.
