בית היתומים פארג'ה מתעורר ליום חדש נוסף , אני מגיעה ובודקת שהילדים הלכו לבית הספר ושהבית נראה מסודר ונקי , יש גם כביסות לעשות , וכביסה כאן זה לא להכניס למכונת הכביסה, אלא לשבת עם גיגית גדולה וסבון מימי הביניים ולכבס בידיים כשידוע מראש שהיום תהיה שמש שתייבש את הבגדים שנתלו. גם את הנעליים הישנות שלהם צריך לרחוץ מדי פעם כי הן מתמלאות בוץ משבילי הדרך לבית הספר כשיורד גשם פתאום באמצע היום.
כל יום אני מתכננת עוד משהו שיש לעשות כאן לפני שאלך רק כדי לשפר מעט את תנאי המחייה שלהם , שיהיה להם יותר זמן להיות ילדים , כי כל דבר הם עושים לבדם ואם הבית שהיא בת 65 וגרה איתם מתהלכת בכבדות ומסוגלת רק לבשל להם את מנת היום של אורז ושעועית.
ג'ובי שהוא הגדול והחכם מבין כולם תמיד סוחב דברים, מעביר ספסלים , שוטף את שולחן הברזל המחליד בסמרטוט מלוכלך , קושר את שרוכיהם של הקטנים , ג'ובי בן 10.
סוזי אחראית על חלוקת האוכל בערב, דואגת לשמור צלחת עם אורז ושעועית לדודים החולים שגרים בסמוך, היא הפאשניסטה בחבורה , תמיד מקושטת , תמיד בשמלות ,סוזי בת 8.
ג'סמין היא הילדה שיושבת בכוך הבישול מנקה את האורז אחד אחד ושוטפת את סירי האלומיניום הכבדים בעשבים מקומיים שנראים כמו סקוצ'ים מהטבע , ג'סמין בת 10.
דבורה קוראת לכולם לשולחן בערב ותמיד תכין לאורחים את הצלחת הראשונה הכי גדולה בארוחה , וכשמגיעה שעת הריקוד היא נעה בקצב מדהים ויודעת את כל מילות השירים , דבורה בת 9.
מנו דואג לאחיו הקטן ברקה, בודק שהוא לבוש טוב, רץ להביא כל מה שאני מבקשת, העין הרגישה שלו קולטת מצבים עוד לפני שקרו והוא פועל מידית, תמיד מושיט יד עם חיוך , העיניים שלו הן העיניים הכי מבינות ופקחיות שראיתי מימיי , מנו בן 9 וברקה בן 8.
ג'קי מתהלכת לאט לאט , הילדה הזו מתקשרת מעט מאוד, היה סיפור רציני כאן אתה ,היא גנבה כסף מאם הבית בפעם השנייה , תפסו אותה והחליטו לשלוח אותה חזרה לכפר לחיות לבד מהיכן שנאספה , כשגיליתי מה קורה נעמדתי על שתי רגליי האחוריות והסברתי להם שאם ישלחו אותה אין לה סיכוי , ישבתי לשיחות עם כל המעורבים והם הבינו שאני לא אשתף פעולה לו ישלחו אותה , אנחנו אחרי זה וכל פעם אני לוחשת לה "את ילדה נהדרת , הבטחת לי את זוכרת.." והיא מביטה מטה במבט האטום שלה שלאט לאט עם הימים עולה בו חיוך כשאני מגיעה. ג'קי בת 11.
אייקה הקטנטונת מצחקקת כל הזמן , נשרכת אחריי הגדולים לכל מקום מנסה להעתיק את התנהגותם , גופה קטנטן ורזה והיא מתמסרת למגע בכל הזדמנות אפשרית. אייקה בת 8.
איאן סובל מאסטמה חמורה והיפראקטיביות, אינו מוצא מנוחה, משתעל המון וחייב לזוז כל הזמן ,הוא מציק ,מכה וחוטף דברים רק חיבוק חזק חזק מרגיע אותו, איאן בן 7.
דיימיין חכם כמו אחיו ג'ובי אבל מרבה לבכות בצד ורגיש מאוד , כשאני ניגשת אליו ונוגעת בו הבכי מתעצם ואני רק מחבקת אותו אליי ואומרת לו שזה בסדר לבכות , וכולם בוכים לפעמים והכל יהיה בסדר, מחר זה יום חדש. דימיין בן 9.
אלני הוא השקט שבחבורה, מביט בי בעיניים מאוהבות וסוחב לי את התיק, מחזיק לי את היד בכל הזדמנות ומחייך בביישנות כשאני משתגעת איתם. אלני בן 11.
11 ילדים מופלאים שהמציאות הקשה מוחקת את האופי שלהם, היכולות שלהם, הכשרון שנולדו אתו, החוזקות שלהם, רמת ההבנה שלהם, הפוטנציאל שלהם, הכאבים שלהם , הטראומות שחוו, המחלות שלהם, היופי שלהם ויותר מהכל מוחקת את הגיל שלהם .
כי כשאתה יתום מהורים ומשפחה, הגיל הוא רק מספר , האופי הוא תלוי סיטואציה והפוטנציאל לא מעניין אף אחד .
אבל אני רואה אותם , אחד אחד , מקלפת לאט עם הרבה אהבה ומגע את כל השכבות , את כל הדרכים שסיגלו לעצמם כדי להתגבר , את כל המבטים חסרי ההבעה שלבשו פניהם היפות , את כל התנועות הבוגרות שנרכשו מהמציאות שלהם , לאט לאט , עוד נשיקה , עוד ליטוף , עוד דגדוג , עוד חיוך , עוד חיבוק , עוד הפתעה קטנה מהתיק , עוד ריקוד מלא בשמחה, עוד פרצוף מצחיק עד שהם מתמסרים ומעט נותנים לעצמם להיות ילדים.
היום לפני שהלכתי לישון חשבתי על השינויים שהכנסתי בפארג'ה מאז שהגעתי וכתבתי אותם :
- סדר יום קבוע ומאורגן – ארוחת בוקר, בה"ס , מנוחת צהריים, שעת משחק , שעת לימוד ,שעת ריקודים, שעת ניקיון, ארוחת ערב ודיגדוגים אישיים לפני השינה .
- אור – כל הבית היה חשוך ללא מנורות ומהשעה שש ישבנו בחושך, לא יכולתי ללמד אותם או לשחק איתם- הבאנו חשמלאי קנינו ציוד , ויש אור!
- טלוויזיה – בחדר הבנות הייתה טלוויזיה שלא פעלה ולא חוברה מחוסר תקציב- טופל , הטכנאי הגיע , החשבון שולם והטלוויזיה עובדת , יאללה מלך האריות!
- נקיון – כל אחד יודע עכשיו מה זה פח , קנינו פח לחצר ולבית ועכשיו המילה גארביג'..היא אחת המילים השימושיות ביותר.
גם המקלחות האישיות בדליים נהיו מסיבה מאז שיש את הסבון הנוזלי בריח תות, חגיגה!
- בינגו – רציתי כל כך ללמד אותם מספרים , ואין דרך טובה יותר מאשר לשחק בינגו וללמוד בדרך איך אומרים את כל המספרים עד 100 באנגלית!
- צביעת הקירות – פרויקט צבע ירוק יצא לדרך וכל הקירות נצבעו בירוק , עכשיו כשנכנסים לפארג'ה כולם אומרים נזורי..איזה יופי!
- JBL – אחד הדברים הכי חשובים שיש היום בפארג'ה , כי אין כמו מוסיקה וריקודים כדי להפוך כל יום ליום שמח ומאושר, כשאני אומרת ITS JBL TIME הצרחות מתחילות!
- סכו"ם – כשראיתי אותם בימים הראשונים אוכלים בידיים , כל הזמן חשבתי על הקלות הבלתי נסבלת בה יחטפו מחלות וחיידקים ואח"כ מי יטפל בהם בכלל, לא פלא שכל יום ילד אחר התמלא פצעים מסביב לפה , אז עכשיו לכולם יש כפות , צלחות וכוסות חדשים וכן אחרי הארוחה כל אחד שוטף את כליו 🙂
- מחברות – יום אחד הגעתי בבוקר וכל הילדים היו בבית, כששאלתי מדוע לא הלכו לבה"ס, הסבירו לי שהמורה שלחה אותם הביתה כי אין להם מחברות וכלי כתיבה- מאוד פשוט , אף אחד לא מספק כאן ציוד ומי שאין לו , נשלח הביתה. טסתי לחנות בעיר והיום לכל ילד יש מחברות וכלי כתיבה , זה מה שחסר לי שגם המעט שמלמדים שם ימנע מהם.
- פסטה – בשבוע הראשון קלטתי שהילדים האלו אוכלים כל יום את אותו התפריט בדיוק , אורז ושעועית , כי זה הכי זול. אז החלטתי שהגיע הזמן שידעו מה זה ספגטי ופסטה , ומאז יש לנו פעמיים בשבוע פסטה עם רוטב עגבניות , ולספר לכם איך זה נראה שאני אומרת להם שהיום אוכלים פסטה…טרפת!
- נעליים – כשראיתי את הילדים מסתובבים יחפים או עם נעליים קרועות, גדולות מהמספר שלהם ואינם תואמות את מזג האוויר, החלטתי מיד שלכל ילד יהיה זוג נעליים טוב, אתו ילך לכנסייה ביום ראשון, או לבה"ס – נעליים הם הבסיס של הגוף וכשיש לך זוג טוב, אפשר לרוץ, לקפוץ, ללכת ולרקוד !
שבוע לפני הפרידה מהם והמחשבות רצות לי בראש כמו אוגר בגלגל צבעוני בכלוב , קשה לי מאוד לחשוב מה יהיה איתם כשאלך , אז כל יום אני עושה רשימות כדי להרגיע את עצמי שיותר טוב להם עכשיו, וכדי שכל מי מכם שירצה לעזור בעתיד יבין שהמעט שאנחנו ניתן יעשה פה שינוי עצום וגם עבור כל המתנדבים שיגיעו אחרי לכאן או לכל מקום אחר , לא צריך לדעת יותר ממה שאנחנו יודעים ומכירים, צריך להתבונן , להיות יצירתיים , לחשוב קדימה , וכל מה שנעשה פה משפר להם את המציאות, והם יוכלו גם ממקום של חוסר לגדול לחיים מלאים.
השינויים האלו הם 11 סיבות עבורם לקום כל בוקר ליום חדש וטוב.
ו-11 הילדים האלו כולם יחד וכל אחד בפני עצמו הם 11 הסיבות החדשות שלי לקום כל בוקר ליום חדש ולקוות שהחיוך שלהם יהיה חיוך של ילדים כמו בכל מקום אחר בעולם שלנו.
חשבתי הבוקר שדרך הילדים האלו והמקום הזה הייתה לי הזכות להיפגש עם מי שאני ולא עם סיפור חיי , וזו המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לבחור לגיל 50 .
תהיי חזקה איילת , בשבילם ותזכרי את השיר שהם כ"כ אוהבים.
Happiness always
איילת.
