קצת על סליחות וחלומות.
תמיד בזמן הזה של השנה, שניה לפני יום כיפור, אנשים מוצאים כמה דקות לעצמם ועושים סוג של חשבון נפש. אנחנו מהרהרים בשנה שחלפה וחושבים לעצמנו מה עבד לנו ומה היינו משפרים.
האם כאמהות היינו מספיק קשובות לילדים שלנו? האם מצאנו את הזמן, בכמה דקות הפנויות שיש לנו ביום, להניח לרגע את הטלפון, להישיר אליהם מבט, להתנתק מכל הצפצופים וההבהובים שמגיעים מהמכשיר הזה ולהיות קשובות אליהם במאת האחוזים? להקשיב למה שהם אומרים, ולא פחות חשוב מזה, להקשיב למה שהם לא אומרים? אלא מרגישים?
האם כבנות זוג עשינו את המיטב כדי להיות נוכחות, מכילות, מעניקות, דואגות? האם מצאנו את הזמן, וגם את האנרגיה הדרושה, לנהל שיחות שאינן עוסקות רק בענייני לוגיסטיקה של הבית ואיסופים אל ומהחוגים? להזכר בתחומי העניין המשותפים כזוג?
האם לקחנו לעצמנו את הזמן הנחוץ, בשקט ובלי הפרעות, לחשוב מה אנחנו רוצות להשיג בשנה הקרובה מבחינה אישית? מה היעדים הכלכליים שלנו? מה יעשה לנו טוב על הלב שאיננו קשור לעבודה, בית וילדים? מה יפיג במעט את השגרה ויחזיר את הניצוץ בעיניים ואולי גם קצת בלב?
אני חושבת שנורא קל לשכוח ביום יום את עצמנו כבני אדם ולהשאב לשגרה ולבית. אבל הדברים הקטנים האלו שאנחנו עושות עבור עצמנו, גם אם אלו גחמות ילדותיות, גם אם מדובר בחלומות קטנים שטמנו עמוק במגירה סודית בלב, הם חשובים לאין ערוך. אז קחו לכם כמה דקות, היום במקלחת, בערב במרפסת, בבוקר עם הקפה, וחשבו על דבר אחד שמתחשק לכם להגשים השנה. קטן כגדול. דייקו אותו עד כמה שאפשר. וקדימה, להגשים.
והיו סלחניות כלפי עצמכן על כל מה שלא הצלחתן עדיין להשיג, גם אם ממש ניסיתן. בין אם מדובר על זוגיות מיוחלת, על קריירה חדשה ומעניינת, על ירידה במשקל או חיים של כושר ובריאות. הכל בר השגה ונמצא ממש מעבר לפינה. פשוט לפעמים לחיים יש קצב משלהם והכל מגיע בזמנו הוא.
צרו השנה מזכרת עבורכן, עבור המשפחה שלכן, עבור ההורים שלכן, תמונות איכותיות שמתעדות רגעים מרגשים ואמיתיים שאי אפשר לביים.
https://www.facebook.com/LilachGalPhotography/
https://www.instagram.com/lilach_gal_photography/
