כמעט שנה מאז יצאה הבת שלי, גיל, לטיול הגיבוש של מכינת בני ציון. יום רביעי בצהריים, השמיים סוערים, התרעות על שטפונות והיא מרגיעה אותי עם הודעה על המסלול המתוכנן. הכל נראה בטוח ומרגיע. חיבקתי אותה ואמרתי לה שהיא יוצאת להתחלה חדשה, שתפגוש חברות חדשות והתרגשתי מאד בשבילה. יעל, אמא של רומי ז"ל חיבקה את רומי בדיוק באותו הזמן ואמרה לה את אותן מילים בדיוק – את יוצאת להתחלה חדשה. שמעתי את יעל מספרת זאת בשבעה, שבוע מאוחר יותר, והלב התהפך לי. גיל פגשה את רומי בתחנת הרכבת, הן עשו סלפי מאושר ונסעו יחד לטיול.
הייתי רגועה. או דאוגה במידה. כמו כל הורה שהילד שלו יצא לטיול. סמכתי, כמו כולנו. לא ידעתי שבערב יום רביעי, ישנו את המסלול עליו ידעתי מראש. המסלול המתוכנן הייה חסום בגלל שיטפונות והם החליטו כידוע לעקוף את השיטפון רגלית ולעלות את נחל תמר ולרדת בצפית תוך התעלמות מההתרעות על שיטפונות.
בשעה 13:20 נכנס המבזק הראשון לנייד שלי על בני נוער שנסחפו בנחל ליד צומת הערבה. ב 16:15 גיל התקשרה. 3 שעות חיכיתי לדעת אם גיל בחיים. בשעות אלו הייתה גיל במים עם שלושה בנים נוספים נלחמת על חייה: גיל, רז, נועם ויונתן. הם היו במים הסוערים אוחזים בסלעים כנגד הזרם העצום והסלעים וניצלו בנס גדול.
עשרה חברים חדשים שהכירה בטיול, נהרגו. רק היא ניצלה מתוך ארבע הבנות שהעבירו יחד את הלילה באוהל.
ניצלתי יחד עם גיל בנחל. ניצלתי כי גיל שלי בחיים. והשמחה תמיד מהולה בכאב של עשר משפחות נפלאות שהכרתי במהלך השנה. משפחות שאבדו את הילד שלהם.
במהלך השנה האחרונה, הכאב על האובדן וההתאוששות מהטראומה היא חלק מיומיום שלנו. גיל בחרה להתמודד עם יום השנה הקרב בהרמת עצרת זכרון. היא, יחד עם ניצולים נוספים, חברים של הנספים ומשפחות, התארגנו ביחד ולשם מימון העצרת פתחו גיוס המונים. אף גורם ממלכתי לא לקח אחריות על האסון הנורא או יזם הנצחה מכובדת. הם מבקשים את עזרתכם בתמיכה ושיתופים. לפרטים נוספים תמיכה: http://bit.ly/FaceForward2019
הנכם מוזמנים להצטרף ולהשתתף בעצרת שתתקים ברחבת הבימה ב 24/4 בתל אביב (חול המועד) בשעה 18:00
בתמונה רומי ז"ל וגיל בסלפי אחרון
