"למה שלא תיגשי למכרז של סגן מנהל המחלקה, אני מתרשם מרמת הביקורת שאת עורכת והייתי שמח אם היית ניגשת והייתי זוכה לסגנית כמוך" זו ההזדמנות שאני קיבלתי בתחילת הקריירה שלי בחברת החשמל. אמנם בדיעבד החליטו להקפיא את המכרז אך הבעת האמון של אותו מנהל ביכולות ובכישורים שלי נטעה בי ביטחון שמלווה אותי בכל קידום ותפקיד אליו התמודדתי במהלך 30 שנות עבודה וניהול בחברת החשמל.
מניסיוני, כל מה שצריך זה מנהל/ת שיאמינו בך ויינסכו בך את הביטחון שאת ראויה ויכולה. ואכן, במהלך השנים הדרך שלי נסללה לכיוון קידומים נוספים ורוטציות בממוצע כל כ- 4 שנים פלוס מינוס.
האמירה של אותו מנהל שינתה את מסלול הקריירה שלי.
לאורך שנות עבודתי הקמתי מחלקה, בניתי בית והבאתי לאוויר העולם שתי בנות מקסימות, אחת קצינה בצה"ל והשנייה במכינה מעורבת לפני גיוס.
את הפרגון, התמיכה והביטחון שנסך בי אותו מנהל, ואחריו 3 מנהלים בכירים נוספים שהיו עבורי 'מנטורים', אני משתדלת להעביר הלאה במסגרת תפקידי כממונה על שוויון מגדרי בחברת החשמל.
שמתי לי למטרה לגרום לנשים להעז, לנסות ולצאת מאזור הנוחות. כי את ה"לא" הן כבר קיבלו היום – לכן הן צריכות לפעול ולעשות כדי שמחר יהיה להן את ה"כן".
העיסוק בשוויון מגדרי בשנים האחרונות מכניס בי הרבה אנרגיות, סיפוק מהצלחות קטנות כגדולות, שמחה ואתגר. זאת לצד ההבנה שהדרך אינה פשוטה וקלה, יש מכשולים ומהמורות, יש דעות והטיות לא מודעות. גם לי.
מצד שני, אני כן מרגישה שיש שינוי בחברה הישראלית בכלל ובחברת החשמל בפרט ואני רואה בשינוי הזדמנות עבורנו הנשים. ואני קוראת לנשים לשאוף להתקדם, להגיע למיצוי אישי ומקצועי והכי חשוב למצוא את המקום שהכי נכון לכל אחת ואחת בכל תחומי החיים. ותמיד לזכור שמה שמתאים לאחת לא מתאים לאחרת, ועל כל אחת למצוא ולדייק את ה"כן" שלה.
