צילום : עמית יסעור
צפיתי בסרט "ירח בבית 12", על המסך דמויותיהן של לני (יערה פלציג) ומירה (יובל שרף), שתי אחיות המתמודדות עם עבר מורכב. כל רגע תעתעו בי זיכרון וכאב הקשור לסיפורים דומים. לסיפורי פיסות חיים של כל כך הרבה נשים אשר פגשתי במסגרת עיסוקי באימון נשים. חלק מהנשים פגשתי ב"רוח נשית" נשים נפגעות אלימות, לא בהכרח פיזית. במפגשים איתן למדתי שלאלימות יש פנים רבות ושונות, והצלקות שהיא מותירה מלוות לאורך שנים. אלו לא סימנים כחולים נראים לעין, צלקות בנפש כואבות במידה דומה ואולי יותר. מי בכלל יכול לאמוד כאב עז שכזה, כאב שנותן אותותיו בבחירות, בהתנהלות היום יומית ומביא חלק מהנשים להתחבר לסביבה דומה לסביבה שבה חוו התעללות ולהיכנס למעגל אימים.
הרגשתי צורך לשתף אתכן ברקע לצפייה משום שהסרט שכתבה וביימה דורית חכים מפגיש את הצופה עם נשים שחוו ילדות מורכבת וקשה הסוחבות על גבן סוד משפחתי, רכיבים אשר משפיעים על התנהלותן כבוגרות.
לני האחות הצעירה בחורה מופנמת, מתגוררת בבית הוריה שבמושב. היא פועלת בסוג של רוטינה שמסייעת לה להתמודד עם הקושי לסעוד לבדה אבא חולה סיעודי ועם הניתוק מאחותה הבוגרת, איתה היא חולקת עבר כואב.
מידי בוקר מקיימת לני טקס של שחייה בבריכה. כאן היא פוגשת נער שמסתבר שגם הוא מצולק בלי סימנים כחולים נראים לעין ובין השנים מתפתח רומן.
צילום: רן מנדלסון
האחות הבכורה מירה הינה היפוך מושלם לאחותה. בחורה מוקצנת שבן זוגה עבריין. אישה שהולכת על הקצה, מסתבכת ומסבכת, מתגוררת בתל אביב ועובדת במועדון לילה. מתקשה להתמודד עם קשיים ובוחרת לברוח ממצבים קשים שזו סוג של תגובה שלא תמיד מובנת לסביבה ולעיתים מתפרשת כאי אכפתיות.
החמרה במצבו של האב מניעה את לני להתקשר למירה שמתעלמת מקריאת המצוקה של אחותה. עד שיום אחד היא מגיעה חזרה לביתן שבמושב.
על ילדותן והסיבה לנתק ביניהן, הסוד המשפחתי, אנו לומדים מהמפגש הטעון ביניהן שבסופו יש סוג של ניקוי.
סרט נוגע בלב ויש נשים שאני מכירה שתזלנה דמעה.
משחק מעולה, צילומים יפים, חלקם עם טעם של פעם .
אחרי שתצפו מוזמנים לעצור ולשאול את עצמכם:
מתי לאחרונה שפטתם מישהו?
האם אתם באמת יודעים מה יושב אצלו עמוק בלב?
תהיו אנשים טובים פחות תשפטו, כי זה מדבק.
שלכם ובשבילכם,
נירה פרי
בלוגרית בסלונה , מאמנת המתמחה באימון נשים