פעם… חג היה חג – היום "יש לי יום יום חג…"
חגים הם לפעמים געגועים לבית… כל אחד והגעגוע שלו.
יש המתגעגעים לאוכל של אמא ויש המתגעגעים לאוכל של סבתא…
לי יש זיכרונות ילדות מבית סבתי וחמותי…
כל חג מביא איתו אוכל בהתאם לפרי וירק שגדלו בעונות השנה.
לכל חג יש את הברכות הריחות והטעמים…
בשבט שלנו לבית משפחת עמר הענפה משורשי הארץ, יש טעמים שעוברים מדור לדור.
בשולחן תמיד ערוך שבמרכזו הרבה סלטים מזבת הארץ
והרבה הרבה הפתעות ממולאות…
ככה זה היה פעם לכל סבתא הייתה "ביצת הפתעה" משלה
כך היו הסבתות שלי מפטמות אותנו הנכדים והנינים בממולאים …
סבתא הייתה אומרת: "עיוני קח תטעם…" בתרגום רש"י…
"עיניים שלי קח תטעם תראה איזו הפתעה יש בפנים"
הפתעה בקובה – הפתעה בעלי גפן – הפתעה בבצל – בכרוב – בחציל –
תפוחי אדמה – בעוף – ביונים – בכבש…
וההפתעה הכי גדולה זה שגם אותנו היו ממלאים עם כל הממולאים…
זה חלק מזיכרון ילדות שלי משנות הצנע עד שסבתי הלכה לעולמה בשיבה טובה
ואז גם אני יצאתי לדרך והתחלתי בממולאים שבזכותם זכיתי "במלכת המטבח"…
משהו כמו מאסטר שף היום, אעלק רק אז היו מכינים את "מנת הנצחון" בבית ומבאים לטעימה…
עכשיו משהפכתי קצת לסבתא השבט שלנו הוציא אותי לגמלאות מהסבב השבועי,
והם מכינים ארוחות שישי טעימות עם שמות חדשים כיאה לשנות 2015 …
אבל סבא צריך לאכול… צריף ומידי פעם יש חג פה חג שם…יש
אז מה אני לא אמלא… בטח שאמלא
והפעם קובה בורגול עם בשר פרגית בצל וצנוברים.
זוכרים את הסינייה פיטריות זה בדיוק הבצק של הקובה…
כן כן הבצק של הקובה – אם לא היה נשאר בצק אז לא הייתי מכינה סינייה פטריות
שהגיעה למקום 1 בטופ 20.
ככה זה כל השאריות תמיד במקום ראשון – זה בדוק
סבתא יכולה להיות שעות במטבח ולהכין ארוחה
ופתאום… איזה שארית של פיתה יכולה להיות הכי הכי טעימה.
אם יש חג אז יש גם קובה בורגול לראש השנה – וקובה קמח מצות לפסח שעובר מדור לדור.
הבנות שלי כולל הכלה אומרות שאין סיכוי שהם אי פעם יכינו קובה אבל
כשאני אלך "לגן עדן" פתאום הם יזכרו בטעמים של הבית.
המתכון בסלונה עם כל הצילומים יהיה מוכן ואז… כן כן הם יכינו
והריח יגיע עד לשערי גן עדן… תגידו סבתא אמרה.
הבורגול אחרי המים החמים.
כך נראה בצק הבורגול עם כל התבלינים להכנת הקובה.
מילוי הקובה כפית בכל קובה
המלית
המלית והקובה על מגש.
הקובה להקפאה
הקובה מטוגנת עם טחינה
לבריאות בתיאבון…
בהצלחה ושנה טעימה…
