פרטיות
כולנו רוצים פרטיות, לכולנו יש נושאים חשובים ואישיים שלא נרצה לשתף.
השבוע הייתה לי שיחה מורכבת עם מספר אימהות בנושא.
האם יש גבול לפרטיות ?, מתי אנחנו כהורים צריכים לאפשר אותה ומתי אנחנו צריכים לחטט, לבדוק ולשמור?
האם ציתות לטלפון של מתבגר בן 15 נחשבת לחדירה גסה לפרטיות?, האם יש מצבים בהם הורים צריכים לעשות את זה בלי לפחד? איך עושים את זה נכון בלי לגרום לנזק במערכת היחסים ?.
גיל ההתבגרות שמתחיל היום מאוד מוקדם (9) מעמיד את המתבגרים בסיטואציות מורכבות מאוד שלא תמיד הם מוכנים רגשית ושכלית להתמודד אתם בצורה מיטבית.
החשיפה למדיה  הכול כך מאפשרת הכלללל לא תמיד תורמת להם, שפע ההצעות, הגירויים, התמונות גורמות לבלבול, לתסכול ולבדידות איומה.
סביב תחילת גיל ההתבגרות המתבגרים/ות הצעירים/ות מפתחים נבדלות, הם רוצים לבד, רוצים להתנסות.
וכן, זה נכון לתת להם להתנסות כדי לחזק את תחושת המסוגלות שלהם, וזה נכון לתת להם גם לטעות ולתקן, וללמוד שמותר ואפשר לטעות.
אבל גם כאן יש גבול.
כמו שלא נאפשר לו לקפוץ מבניין כדי להתנסות. יש מקרים בהם תפקיד ההורים להיות שם עם עיניים פקוחות לרווחה, עם אינטואיציה ותחושת בטן עם המון אמפתיה ופשוט לעצור!, לשמור עליהם מפני עצמם לפעמים ולכוון אותם לשביל הנכון.
איך עושים זאת? – בניית מערכת יחסים מכבדת, הנשענת על אמון, פתיחות, ערכים ומחויבות אישית.
וכן , אף פעם לא מאוחר לטפל בזה ולבנות את זה.
זה התפקיד שלנו עכשיו לטפל, לכל גיל יש את המורכבות שלו, הקשיים שלו וגם הרבה רגעים יפים וטובים שגם אותם צריך לזכור ולחזק.
תעזרו להם לעשות את הבחירות הנכונות בחיים.