לא נפגשנו מעל 5 שנים .
כשנפגשנו ,דיברנו על איך הם היו מכינים .
(היא אישה מבוגרת כבר למעלה מ80 והאיש שלה כבר לא בחיים .)
מצד אחד היא ממש קרנה מהתרגשות ומפליאה, שמישהו ממשיך את דרכם, מצד שני היא התמלאה בדאגה – היא יודעת כמה זה קשה .
ואז המשכנו בשיחה אחרת ותוך כדיי חזרנו לשיחה הקודמת.
היא סיפרה איך הם היו מכינים (וגילתה לנו לפחות 2 סודות מקצועיים )ואז, בתמימות/בהיסח דעת שאלתי אותה ,והתבניות , איפה הם היום ?
שקט. מבט ,(מבט שמסגיר היסטוריה שלמה ). "אני מצטערת, זרקתי הכול. לא יכולתי לראות אותן -כשהוא כבר לא פה , שנים שמרתי אותן ,באמת, לא חשבתי שמישהו מכם יצטרך או ירצה אותן."
אמרתי לה שזה בסדר, הרגשתי את הכאב שלה ,חייכתי בחמלה והמשכנו לשיחה הבאה .
בערב הגענו הביתה – הילדים ישנים ואני והאיש שלי(האיש שאיתי ולצדי , מסעות ואתגרים של ביחד.) לפעמים אני חושבת ,יודעת, הוא מאמין בי ומכיר אותי יותר מאשר אני את עצמי.
פתאום בשלוות רוח אופיינת לו – בדרך שלו הוא אומר לי: "מצאתי. זה אמנם לא שלהם , אבל הן יהיו מספיק טובות . "
נפגשנו שוב חודש וחצי אחריי,
הבאנו לה סוכריית תרנגול היא נעצרה, (ואני כולי דרוכה )ואז: היא חייכה ואמרה: "כאלה היינו מכינים והם יצאו לכם ממש יפים ומבריקים ". היא ברכה בנשיקה ,אפילו את הסוכרייה .
אני ,כמובן, הזלתי דמעה .
*סוכריית תרנגול אדום על מקל – אמברי
* תפוח ירוק בציפוי סוכר אדום על מקל- גלדיאלה .
ניפגש בסגולה
https://www.facebook.com/sgola.as/