בצד הזה של העולם הכל הפוך. העונות הפוכות, הכבישים הפוכים, השמש שורפת ובו זמנית הרוח קרירה ומלטפת, וכולם מחייכים כל הזמן. לא פלא שבזמן שכולם לחוצים על אספקת אוכל לבידוד האוסטרלים מפחדים שלא יהיה להם עם מה לנגב את התחת ומחסלים את מאגרי נייר הטואלט בסופר (וזו לא קלישאה – התופעה אמיתית לגמרי ונצפתה בסופרמרקט הקרוב לביתי).
נראה שהטבע פה הרבה יותר דומיננטי מכל דבר אחר, פארקים בכל מקום, עצים ענקיים, חופים אינסופיים, להקות תוכים צבעוניות שנוחתות על העץ בחצר של השכנים, וחרקים שמשתלטים לך על הבית אם אתה לשניה לא שם לב. האנשים הם רק חלק קטן מאוד מהמרחבים העצומים שקיימים פה, ועדיין לא ברור לי איפה כולם.
בזמן שכל הקולגות בארץ נאבקות ונאבקים להחזיק את ההכנסות ולשקם נזקים, אני מנסה להרים פה עסק מאפס. לפני שנתיים עשיתי תהליך דומה עם יועץ עסקי בזמן שהעסק כבר היה פעיל אבל ללא בסיס חזק. עכשיו אני מנסה להבין איך להקים את הבסיס הזה ולהתאים את עצמי פה לקהל היעד. בכלל לא פשוט להבין איך ומה אני הולכת לעשות פה עם תינוקת שלוקחת ממני 90% מהזמן ומתשומת הלב, אבל הכל עניין של זמן, והקורונה – כך מרגיש לי לפחות – נותנת לי עוד קצת זמן…
בינתיים, אני מנצלת את הזמן הפנוי שעוד נותר לערוך תמונות שאני מצלמת בטיולים שלנו באזור, ולהמיר את האתר שלי לאנגלית, בלי לחצים להתחיל לעבוד כי גם ככה כל העולם בהקפאה.
