הטלפון מצלצל. בפעם השלישית בחצי השעה האחרונה. מספר לא מוכר מחו"ל. אני עונה.
"HELLO MAAYAN, I am the marketing manager of Nike, we saw your work and will be very happy to work with you"
הטלפון כמעט נופל לי מהיד, אני מסתכלת שוב על המסך, משחזרת את התאריך, 1 באפריל כבר עבר. זה אמיתי. הבחורה שמעבר לאוקיינוס מספרת לי שהם רוצים לעבוד איתי על קמפיין חדש שישלב ספורטאים וספורטאיות, ויש להם כמה רעיונות, אבל הם ישמחו שנקבע שיחת סקייפ, ואם יתאים לי, אסע אליהם לארה"ב ונתחיל בפרויקט.
בא לי לצעוק לה בטלפון "ברור שאני באה! מתי עולים למטוס?" ובמקום זה אני מחזיקה את ההתלהבות ואומרת באנגלית רועדת "זה נשמע מעניין מאוד, ואני אשמח מאוד להיות חלק מזה. תכתבי לי תאריכים ושעות שנוחים לכם, ונקבע שיחה".
אנחנו מנתקות את השיחה ובלי להתבלבל אני מתקשרת לתום, בן זוגי היקר, ובקושי מצליחה לדבר. "ברור שתיסעי!" הוא אומר "זה בדיוק מה שרצית!" זה באמת בדיוק מה שרציתי…
חודש אחרי זה אני על המטוס כבר בדרך לארה"ב. השארתי את כל המטלות בארץ לאנשים שאני עובדת איתם וסומכת עליהם, וטסתי להגשים את החלום. אמרו שלא צריך להביא שום דבר כי יש הכול, אבל אני חייבת לקחת איתי את המצלמה שלי, כי חייבים לתעד דבר כזה. רק את תיק הגב ששוקל יותר ממה שמותר להעלות לטיסה. כבר סידרו לי מלון ומישהו שיבוא לאסוף אותי מהשדה, ולפגישה למחרת.
אני נכנסת למשרדים בפעם הראשונה, צובטת את עצמי לוודא שאני לא חולמת. בפנים מחכה הצוות שאעבוד איתו בחודשיים הקרובים, אני כבר מזהה את כולם כי עם חלק דיברתי כבר בסקייפ, ועל היתר עשיתי מחקר קטן לפני שבאתי. הם נראים אפילו יותר נחמדים במציאות. אחד מהם מראה מצגת של מה שהולך להיות בחודשיים הקרובים, ושואל אם יש הערות. אני מרימה את היד, ומציעה הצעה לשיפור שגורמת לכולם לפקוח עיניים ולהנהן. הלב שלי קופא ואני יודעת שברגע זה הגעתי לשיא של החיים שלי, ואני מתכוונת לעשות הכל בשביל להישאר פה.
הסיפור הזה הוא כרגע חלום, אבל אני מאמינה שכל עוד חולמים רחוק, גם מגיעים רחוק.
יכולים לעזור לי להגשים אותו? JUST DO IT.
מעיין רימר, יוצרת תכנים ויראליים לספורטאים, עסקים ואירועים
054-5909159