לפני שלושה ימים, חזרתי בזמן. לגיל 15. חדר הנעורים שלי – שוכבת על המיטה, שרשרת עם לוגו הלהקה על צווארי, במערכת סטריאו והרמקולים הגדולים התנגן לו השיר never forget ללא הפסקה, ובאמת שאף פעם לא שכחתי את החלום לראות אותם בלייב. כעבור 20 שנה – סגרתי מעגל, הגשמתי חלום – TAKE THAT בישראל. זר לא יבין את גודל העניין, בטח לא נוער 2017.
ל"חלומות אין תוקף" ו"גיל זה רק מספר". אין משפטים שיכלו לתאר את הערב הזה יותר טוב. 20 שנה חיכיתי להופעה כזו, שתחזיר אותי אחורה שתסגור מעגל ושתציף אותי בנוסטלגיה של תמימות נעורים שכבר אבדה מהעולם הזה. שילמתי על הכרטיס הכי יקר על החלום הכי גדול שלי, כדי לחוות במקסימום את עוצמת המעמד. 27.11, שורה 11, כיסא 27 (רגע קוסמי או מה?) אפילו המספרים הסתדרו יפה יפה ליום הזה. הראל סקעת חימם, למרות שכל הקהל כבר בער. ואז הם נכנסו…
ויצאה ממני צעקה לא מתוכננת, חיוך מטופש ועיניים שנצצו למראה הבלתי יאמן – ודמעה. אחת. הם עלו שלוש חמישיות מלהקת המקור אבל זה בכלל לא היה משנה או מורגש. הנוכחות הייתה חזקה ונדירה במחוזות ההופעות החיות של כוכבי המוזיקה של 2017. בלי במות עולות ויורדות, החלפת תלבושות, רקדנים או פירוטכניקה מוגזמת- גארי, מארק, הווארד ולהקת נגנים מצוינת – פשוט נתנו לשירים, למוזיקה ולמעריצים מקום של כבוד. לא היה צריך יותר מזה כלום, לא היה חסר כלום. כולנו התרפקנו על שירים משנות ה 90 ושיריהם המאוחרים וכאילו לא עברו השנים – של המעריצים ושל חברי הלהקה. בפשטות, צניעות, וכשרון נדיר – במשך שעה ו 45 דקות הלהיבו קהל, ברובו נשי, כך שהזמן הרגיש כמו 5 דקות.
הערב הזה רק נתן לי דרייב ללכת לעבר החלום הבא שלי – ולדאוג להגשים אותו. עכשיו. לא בעוד 20 שנה. אני לא גארי בארלו וסביר להניח שלא אראה ככה בגיל 50. חלומות נועדו כדי שנגשים אותם ויותר מזה – כדי שנחיה אותם. אחרת מה זה שווה? הם נשארים רק בגדר רעיון ומתרחקים מאתנו מידי יום. אז ארגנו לכם חלום.
ו…. TAKETHAT!
mail: inbar.med35@gmail.com
instagram: inbar.medina.im
facebook: https://www.facebook.com/iamsalem2
