רואים אותה? את הצלקת הקטנה בבסיס הצוואר? את הפס הורדרד הגבשושי?
זו מדליית הניצחון שלי, מדלית ה"לא דחיתי למחר כשזה היה קריטי", מדלית ההישארות בחיים.
לפני כ15 שנה הייתי ילדונת בת 25 שלא יודעת כלום מהחיים שלה (למרות שהייתי בטוחה שאני מאוד בוגרת, כמובן), ופתאום נזכרתי שבתור נערה ההורים שלי לקחו אותי להיבדק אצל רופא עור, מפאת כמות נמשיי המכובדת, הייתי בדיוק בבירורים רפואיים בגלל נושאים אחרים, שוליים, והחלטתי לדחוף גם את הבדיקה הזו לרשימה.
אני לא זוכרת מה בדיוק היה אצל רופא העור, איך הוא הבהיר לי שאסור לי להתחמק, מה הוא אמר שגרם לחשש ממחטים ומכאב להיאלם ולהיעלם, או שאולי הייתי תמימה ובורה מכדי להבין שאם הוא רוצה שאוריד את נקודת החן הזה – סימן שיהיו מעורבים מחטים להרדמה החלקית וכאב בהחלמה.
כך או אחרת מצאתי את עצמי אצל כירורג פלסטי, ואחרי כחודשיים מצאתי את עצמי שוב אצל אותו כירורג פלסטי, שומעת שזו היתה מלנומה, שכנראה הגעתי בזמן, שצריך לעשות ניתוח מרחיב כדי לוודא שכולה יצאה.
תרשו לי לא לפרט יותר מידי, ב"ה שהגעתי בזמן, מלנומה בזמנו היתה סרטן שחור או סרטן לבן. מי שהגיע בזמן הסתפק כמוני בניתוחים מקומיים ומעקבים, מי שהגיע אחרי הזמן כמעט ולא שרד, מחלה דיכוטומית.
(בזמנו כי כיום יש כבר דרכים להילחם במלנומות גם בשלבים מתקדמים שלהן, לפני 15 שנה הן לא היו יעילות או מוכרות).
אז זכיתי במדליה, בפרופורציה קלה על החיים, בהזדמנות שניה, ביד קלה על הדק הורדות נקודות חן חשודות, במפגש חצי שנתי עם רופא עור ובמעקבים שנתיים לכל החיים אצל האונקולוג.
ובחשש שמא הורשתי לילדיי את הנטיה, כי מלנומה היא לא פעם גנטית. ואני עוד הגדלתי לעשות והתחתנתי עם ג'ינג'י, לא בחירת גנים מוצלחת, מצידי.
אבל זכיתי בחיים, לא היה חסר לי הרבה לגמור אחרת לגמרי.
אתם גם יכולים.
מהיום, שני ה23/5/16 ועד ראשון, 29/5/16, ישנן בדיקות חינם לגילוי מוקדם של סרטן העור. לכו להיבדק.