תפסיקי לנסות להיות האמא המגניבה ותפסיקי לחפור, הטיח בי התיכוניסט. אין עלבון צורב יותר מזה. באימאש'ך, זה כל מה שיש לך להגיד עלי? כולה ביקשתי להבין את פשר החיוך ממתיק הסוד הזה שאתה מסתובב איתו מאז שחזרת מאילת. לא היה שום דבר באילת, חסם אותי בפסקנות.
הייתי בת שש עשרה כשנסעתי לאילת עם לב מרוסק של אהבה בוסרית ראשונה. אהבה של נשיקות מחשמלות וגיפופים בפינות חשוכות, התנתקות מוחלטת מהחיים האמיתיים ופנטזיות על איך נקרא לילדים שלנו. זה שאהבתי היה פרא אדם שעישן סיגריות ואני הייתי ילדת צופים טובה שנמשכה לאש, ושקרעה לו את הסיגריות אחת אחת. הייתי קורעת והוא היה צוחק. יום אחרי שנפרדנו לקחתי סיגריה מהקופסה של אבא שלי, הלכתי לפינה מבודדת והתחלתי לעשן.
עליתי בלילה על האוטובוס עם החלטה שגמלה בליבי להוציא אותו מהראש. הגעתי לאילת לפנות בוקר, ירדתי מהאוטובוס וריח החופש המשכר היכה באפי. לבשתי את בגד הים הסרוג הצהוב שלי, הראשון בסדרת בגדי הים הסרוגים המהממים שלי שהייתי קונה מאיזו אישה מבוגרת בשכונת מורשה שהיתה לה מכונת סריגה מוזרה שאיתה הכינה בגדי ים בכל צבע אפשרי – ויצאתי לטרוף את השמש. השמש היתה טובה, הים האדום נצץ והרגשתי טיפה משוקמת.
ואז פגשתי מישהו גבוה עם שיער ארוך וגיטרה. הכרתי אותו עוד קודם, גם הוא היה ילד צופים, אבל זאת היתה הפעם הראשונה שהיינו לבד בלילה על חוף. והיה שם רגע. והרגע הזה הפך לכמה רגעים, שהפכו לכמה ימים, בחול, על המדרגות של המרכז המסחרי הישן, מתחת לכוכבים ומול האורות של עקבה. הוא היה הריבאונד המושלם בימים בהם לא ידעתי מה זה ריבאונד. והוא, ממש כמו בשיר, בכלל לא ידע שהוא כזה.
חזרנו הביתה. הגבוה עם השיער הארוך והגיטרה כבר היה מאוהב ואני גיליתי שלב שבור לא יכול להתאחות כל כך מהר, גם אם נוסעים הכי רחוק שאפשר. הוא רצה להמשיך את מה שהתחלנו, אבל הקרביים שלי נשארו אצל אותו פרא אדם שהייתי קורעת לו את הסיגריות. והיתה איזו מסיבה, והיתה שם דרמה גדולה, והוא התחנן על נפשו ואני נותרתי קרה ומנותקת, כי זה ששבר לי את הלב לקח איתו חתיכה שבלעדיה נותרתי אדישה לכל מי שניסה להתקרב.
ורק עכשיו כשהתיכוניסט חזר מאילת, בדיליי של שלושים שנה, הבנתי כמה אכזרית הייתי. שריסקתי לו את הלב, ממש כמו שפרא האדם עם הסיגריות ריסק את שלי, ושיש מצב שלעולם אהיה רשומה אצלו בפנקס שחור קטן עם הערת אזהרה: "רעילה. לא להתקרב". אז סליחה גדולה, פעמיים. פעם ראשונה, על הנזק הבלתי הפיך שגרמתי, ופעם שניה, על זה שדווקא ההוא ששבר לי את הלב לעולם ישאר חרוט על לוח ליבי. סססעמק. באימאש'ך.
[youtube 7GW8cpaoYh0 nolink]