אם היו שואלים אותי, מה הדבר שאני הכי מתגעגעת אליו, הייתי אומרת, "לשים את הראש על הכתף"
ואז היו נשאלות השאלות: כתף של מי?, למה?, מתי?, מה פתאום? מה את צריכה את זה?
זוכרים את השיר של פול אנקה? בשנות השישים?
מסיבות יום שישי, מכבים את האורות, זוגות זוגות תופסים ידיים עולים לרחבת הריקודים, פול אנקה מתחיל לשיר את put your head on my shoulder""?
זה השיר שמילותיו מבטאות את כל מה שהייתי רוצה.
הייתי רוצה להיות צעירה, ללא דאגות, הייתי רוצה להיות עסוקה בענייני רומנטיקה ואהבה, הייתי רוצה שאיזו דמות תזמין אותי להניח עליו את הראש, מישהו שיגשים את כל מה שראש על הכתף מסמל.
הייתי רוצה שזו תהייה הזמנה של אדם שאצלו אהיה רצויה, שיסכים לקחת ממני את השליטה, שהכתף שלו תהייה לי מקום של שלווה, שגופו יקרין חום ואהבה, שם, על הכתף הרחבה, ארגיש בטוחה ומוגנת, זו תהייה כתף, שתבטיח כי אין לי מה לדאוג, שהכול יהיה בסדר.
עכשיו, לפני החגים, שהכול רוגש וגועש והכול צף ועולה הייתי רוצה לקבל במתנה כתף קסמים כזאת. אם לא במתנה, אז תגידו לי איפה החנות בה מוכרים כתף שכזאת, אני מוכנה לקנות בכסף טוב.
ארוחת ראש השנה היא בסך הכול עוד ארוחה משפחתית, ובכול זאת יש המון זעזועים סביבה.
מי בא ומי הולך, מה מבשלים, אולי קונים, אפשר גם לבקש מהאורחים, אולי לקחת דוגמה מאלה שנוסעים ……… לא, לא נעים, אז עומדים ומכינים.
בסופה של הארוחה, כולם יהיו מרוצים,
שוב ושוב יציינו,
כי ידעו שעלי אפשר לסמוך,
יגידו שאני הכול יכולה,
אבל איך אגלה להם כי כל מה שאני רוצה,
זו כתף טובה שאפשר להעביר לה את השליטה.
שנה טובה בריאה ושלווה לכולנו.
