לפעמים כשאני מנסה להסביר לאנשים למה אני חושבת שהיקום מסתלבט עליי, היקום עושה צעדים נפלאים להוכיח להם את זה לבד.
והנה אני, יושבת מול האפליקציה ורואה עשרות גברים איכותיים (חלקם יותר וחלקם פחות) שהוחלט שאני צריכה לשמור מהם 2 מטר מרחק מבלי שום עדכונים למשתמש לנוכח המצב החדש.
כאילו למה ביבי למה עמד אתמול בנאומו על העוצר הכללי שאנחנו נמצאים ואמר: "רווקים, אכלתם אותה, שיהיה לכם בהצלחה עם דודה רחל".
אז איך לעזאזל אמורים למצוא אהבה בימי הקורונה? אין לי מושג. ואם חשבתם שתמצאו פה תשובה אתם מוזמנים לצאת עכשיו.
את ההתחלה שלי באתרי הכרויות אני זוכרת עוד מהזמנים שאני ויוקו אונו בחרנו את אותם משקפיי שמש. עליי הם ישבו יותר יפה אז אני זכיתי במשקפיים, היא בגבר וכך יצא שאני עדיין רווקה.
כאילו, מה? מה אני אמורה לעשות? כשבן זוגי לעתיד נמצא במרחק החלקה ימינה ואני צריכה לשבת ולחכות שוירוס אימתי יחליט איך להכריע את הגורל שלנו. למה ביטוח לאומי לא קם ואמר: "אנחנו מחלקים דמי רווקים" מה יעזור לי לקבל דמי אבטלה אם אני עדיין רווקה? עבודה אני יכולה למצוא אחרי זה, אין שום דודה רחל שתשב לי על הראש ותציק לי עם למצוא עבודה. אבל אהבה? לא בשבילי, נשבעת, בשביל דודה רחל!
ורוצים לדבר על ההנחיה החדשה, שדורשת מרווקות לעבוד מהבית? כנראה שאין לכם מושג כמה זה נורא.עוד לא עברו להן 24 שעות מאז ההנחיות החדשות ואני יכולה להישבע שהמקרר עושה לי עיניים ואני מנסה להגיד לו לא זה לא! אבל זה לא עוזר. ויקומו כל היפי נפש שיגידו שאם הוא ירצה אותך הוא ירצה אותך בגלל מי שאת, אני הולכת לכתוב ספר בזכות כל המשפטים שלכם. בעולם ההיכרויות את צריכה לשמור על המידה שלך בג'ינס כי במרחק החלקה ימינה, ייתכן ועומדת לה אופציה של מישהי שהפחמימות מהמאפייה של רונן לא רדפו אחריה כל החורף.
איפה אתם, בעלי יזומות חברתיות או רעיונאים שתמצאו פתרון לרווקים ולרווקות שבסך הכל נמצאים בלופ אינסופי בניסיון לצאת מהאפליקציות.
למחייתי אני מתפרנסת מהמצאת רעיונות אבל אני מודה שבנוגע לחיפוש ומציאת אהבה אין לי תשובה, כי זה לא קרה. הוא לא חיכה לי בסופר (לפני הקורונה) וגם לא בלימודי התואר ראשון במשפטים, הוא לא היה באוטובוס או בתור בבית הקפה והוא גם לא היה אותו בחור מהחתונה, של הבת של דודה רחל. פשוט לא.
ואת? את שרוצה למצוא אהבה נתקלת בעוד בדיחה ארוכה של היקום שמשתלב יופי עם האלגוריתם של המכון להקפאת ביציות.
גם ככה לא פשוט לצאת לדייט אחרי גיל 30. בזמן שאת החיים עצמם את מסיימת במשרד ב-18:00 וצריכה להספיק לעשות שפם, גבות ולחדש לק ג'ל ועוד להספיק לצאת ולעבוד בלמצוא דייטים באתרי הכרויות כי זה מה שקולות זרים אומרים "אין, את צריכה לעבוד בזה", וזה מצחיק כי אלה שנותנים את העצות הם לרוב אנשים שלא יצאו לדייטים בחיים או שקשורים בכבל הנישואים כבר שנים.
אבל אז הגיע גיא. בזמן הכי לא נכון.
גיא הגיע לפני שלושה שבועות עוד לפני שהקורונה השתלטה לנו על הלו"ז היומי. החיים עצמם גרמו לקשר ביננו להתמסמס וגיא לא ברח ולא נעלם, הוא עדיין נשאר שם.
גיא שלח הודעה כל ערב והתעניין, הוא ג'נטלמן כזה עדין ומסקרן.
שבועיים אחרי התמסמסויות רבות באפליקציה כי בכל זאת ד-ו-ד-ה ר-ח-ל, אנשים עובדים, לומדים וגם צריכים שנייה לנשום לפני שהם מכניסים אדם חדש לחיים שלהם, גיא שלח הודעה לפי הכללים ושאל אם אנחנו מוכנים לצאת מהאפליקציה.
שמחה ומאושרת שולחת לו את מספר הטלפון שלי, גיא שולח הודעה ואני נכנסת למיטה ומחליטה לחזור אליו מחר.
אממה.. השפעת החליטה להפריע לי ולגיא ולגרום לבהלה בקרב כל הסביבה. יש שיגידו שזה סימן מאלוהים ויש שיגידו שזו בדיחה של אלוהים.
הייתי בטוחה שברגע שגיא ישמע על השפעת, הוא יברח בריצה, כי מה הוא שונה מאחרים? שיום אחד אומרים לך כן ואחרי לילה נעלמים? שהם אומרים לך שהם רוצים אותך אבל לא מתקשרים? לגיא הייתה סיבה נהדרת לקום ולברוח, הוא עדיין לא פגש אותי וגם בהלת הקורונה!
הוו… קורונה אהובתי, איפה היית שניסיתי לפתח קריירה וכולם אמרו לי לכי תמצאי עכשיו אהבה כי ככל שהזמן עובר, נהיה יותר קשה. דווקא עכשיו כשגיא הגיע?
גיא אמר לי שהוא לא רוצה לפגוש אותי עכשיו, שהמצב מחייב אקסטרה זהירות ווואלה? זה מדליק אותי יותר, כי מה יותר מרגש מאהבה שאולי מתפתחת ככה סתם בין שני אנשים רנדומליים לחלוטין עם נושאי שיחה משותפים. שני אנשים בוגרים שמוצאים חן אחד בעיני השני והולכים צעד אחר צעד, ממש כמו פעם, כדי להכיר את מי שעומד מולך.
גיא הוא לא "הגבר הטיפוסי" שנמצא באתרי הכרויות, הוא לא שולח הודעה כל 10 דק כדי לוודא אם אני "ערה?" כי המצב מחייב מרחק של שני מטרים לפחות. גיא שולח את האימוג'י הנכון, ובכל רגע שהוא מרגיש שקצת נגמר לי מהמצב, הוא שולח הודעה כדי להזכיר לי שהוא כאן והוא לא נעלם ושאולי רק אולי יש עוד קצת תקווה לאהבה. בכלל וגם בימי הקורונה
