ההיריון הזה, לא רק שהוא רב שותפים – דן, דנה מתן ואני מתייצבים באדיקות לכל בדיקה – הוא גם רב רופאים. ואם אין מספיק מהמורות בדרך, מסתבר למרבה הצער שהרופאים עלולים להיות מהמורה נוספת.
בשיח פנימי שלנו, הנשים בקהילת הפונדקאיות (חבורה מדהימה ותומכת אליה עוד אתייחס), עלה לאחרונה קושי של חלק מהנשים מכך שהרופא מתייחס אליהן בצורה לא ראויה. נראה שיש רופאים שמתקשים להתמודד עם יותר מקלייטנית אחת בו זמנית: מאחר שהם מתייחסים לאם המיועדת, להלן, בדרך כלל, הגורם המשלם, מסבירים לה ומכבדים אותה, השניה מתפספסת לגמרי ומוחפצת.
במקרה שלי, אני קליינטית דעתנית וקצת קשה שלא להתייחס אלי, אבל חוויתי מצד שני רופאים תופעה אחרת וחמורה לא פחות: סירוב לטיפול. הייתי קוראת לו, פונדקאותופוביה.
הרופא הראשון בו נתקלנו בתהליך עם דנה ודן היה רופא IVF ציבורי בקופה. נסענו עד אליו לאשדוד, ולמרות הפגישה הקודמת והתיאום שערכו איתו דן ודנה, הכניסה של ארבעתנו אליו לחדר הבהילה אותו משום מה. בפגישה הוא אמור היה להציג את התהליך הצפוי, אך בחלקים שונים הוא ביקש לדבר רק עם אחת או שניים מאיתנו – והיינו צריכים להחליט מי זה שאמור לא לדעת מה מצפה לנו. דן? אני? דנה?
הרופא הזה במקצועו מפקיד עוברים ברחם של נשים. זה מה שהוא עושה על בסיס יומי, כאשר את העוברים הוא מקבל מוכנים ממעבדות ייעודיות שמתמחות בכך. ובכל זאת הוא התקשר אחרי שישבנו אצלו כדי לומר שנחפש רופא אחר, כי אין לו ניסיון בלהפקיד עוברים ברחם של פונדקאיות, כאילו ברחם שלי קורים תהליכים אחרים לגמרי ממה שקורה ברחם של נשים אחרות, כאילו יש לי אנטומיה מיוחדת במינה שהוא לא התמחה בה.
בשלב ההוא עוד בעיקר גיחכתי.
רופא פרטי באסותא נבחר בסוף למשימת הIVF, וביצע בהצלחה את הפקדת העובר, כולל מעקב עד שלב הדופק. ההבנה שמדובר בתופעה שהיא אולי רחבה יותר הגיעה אלי רק אחר כך, כשהגענו לשקיפות העורפית.
אחת המורכבויות שלנו היא הצורך בתיאום של כל כך הרבה אנשים. במציאת רופא למעקב היריון, היינו חייבים לחפש מישהו שעובד בקופה שלי – מכבי, בימים שצריכים להתאים לימים בהם אני בדרך כלל בתל אביב (ולא בירושלים עירי, על מנת להקל על דנה ודן שעובדים שעות ארוכות במיוחד), המיקום היה צריך להיות כזה שלא יכניס אותנו לפקקים בלתי אפשריים והשעות חייבות להיות בערב – לאחר סיום העבודה של כולנו. מעבר לזה דנה חיפשה רופא בעל המלצות ושם.
לכן שמחנו, אחרי אי אלו בירורים, לשמוע על רופא שנחשב מקצועי ועתיר ניסיון עד מאוד ומקבל בחמישי בערב במיקום מתאים. אימצנו אותו כרופא המעקב שלנו ודנה קבעה כבר את כל הבדיקות החשובות עד תום ההיריון.
השקיפות העורפית נקבעה לפורים עצמו, ומתן ואני חמקנו בזהירות מארוחת החג אצל דודתי. את הילדים השארנו עם ההורים שלי שם.
נכנסנו לרופא בעיכוב רציני אך בעליצות. שכבתי על מיטת האולטרסאונד והזמנתי את דנה לחוש את גבולותיו הברורים של הרחם שלי. אחר כך הניח הרופא עלי את המתמר וכולנו התבוננו מרותקים אל המסך: במקום כמה תאים חסרי פשר שהופיעו בבדיקת הדופק, הפעם עובר מושלם הופיע על המסך. הוא הזיז את ידיו ואת ראשו, הוציא אצבע מהפה וכאילו נופף לשלום. דנה ודן התבוננו בהתרגשות מהולה בתדהמה. אנחנו עומדים להיות הורים, אתה מאמין, מלמלה דנה לדן. הבדיקות יצאו מושלמות: גודל העובר היה בדיוק לפי הגיל, השקיפות העורפית עצמה התבררה כדקה וכן מחיצת האף היתה בנויה לתלפיות – שני סימנים המעידים על עובר ללא תסמונת דאון או בעיות כרומוזומליות אחרות. את מין העובר לא ניתן היה לראות עדיין, הרופא הסביר שמוקדם מידי, ובכל זאת היתה בחדר אוירת חג. פתאום ראינו ילד.
תוך כדי בדיקה שאל פתאום הד"ר עתיר הניסיון מיהו רופא המעקב שלנו. אתה, השיבה דנה בפליאה. היא קבעה את התורים והסבירה על מה מדובר מראש, מול המזכירה האישית של הדוקטור. נראה היה שהתשובה לא נוחה לו, אבל באותו רגע עוד לא ידענו עד כמה, ואוירת החג עוד השתררה.
בישיבה מול הרופא אחר כך, האוירה החלה להעכר לאט לאט. דנה סיפרה שאמנם אין אינדיקציה למי שפיר, אבל פרופסור מומחה איתו התייעצו הסכים איתם שאפשר לעשות אם הם רוצים. והאם הד"ר עתיר הניסיון יוכל, בבקשה, לכתוב איזו המלצה שתאפשר לדנה ודן סבסוד לבדיקה היקרה הזו. זה בכלל לא מולי, אמר הד"ר עתיר הניסיון, והוסיף, כאילו רק חיכה לאיזה תירוץ להשען עליו: אבל אם הפרופסור אישר שתלכו למי שפיר, אז אני לא יכול להיות רופא המעקב, והוציא לנו הפניה להיריון בסיכון.
מתן, דן ודנה ישבו מבולבלים, אבל אני הסתערתי. מה פתאום, אין דבר כזה, אף פונדקאית לא הולכת להיריון בסיכון רק בגלל הפונדקאות. או רק בגלל שזו תרומת ביצית. לא שמעתי אפילו על מקרה אחד כזה. מעולם לא עשיתי מעקב לפונדקאית, אני לא יכול לקחת את הסיכון, הודיע הד"ר עתיר הניסיון. מה פתאום סיכון, איך סיכון, התרגזתי. הנתונים של העובר מעולים, העבר המיילדותי שלי מושלם, הביצית בת 22, מה הבעיה לערוך מעקב היריון רגיל? אתם יכולים להשאר פה לסקירות שכבר קבעתם, וללכת לעוד חוות דעת בנושא הסיכון, הודיע הד"ר בקרירות. הייתי עוד ממשיכה להתווכח אם לא שלושת האחרים התחילו לנוע בחוסר נוחות במקומותיהם. כשיצאנו חיכו עוד שני זוגות בחדר ההמתנה ובהו בנו, ואני לא יודעת אם הפתיע אותם יותר שיצאנו ארבעה או שהיינו חפויי ראש.
אחר כך התיישבנו לקפה שהיה במרחק נסיעה קצר. עד שהגענו לבית הקפה הספיקה דנה לברר עם עינב, המלווה שלנו, את הסוגיה. באמת אין דבר כזה, היא אמרה לי כשהתיישבנו, שסתם שולחים לסיכון פונדקאיות. אני דווקא התקררתי בינתיים: בקבוצת הוואצאפ של הפונדקאיות, למרות שאף אחת לא נתקלה במקרה דומה, שכנעו אותי שהשד לא נורא כל כך. מדובר על בדיקות תכופות יותר, זה הכל.
בשבועות שאחר כך דנה חיפשה בקדחנות רופא היריון בסיכון שיעמוד בתנאים הרבים של כולנו. לא נמצא רופא כזה. למעשה, לא נמצא אף רופא היריון בסיכון במיקום רלוונטי – כולל בירושלים – שקיבל בשעות הערב. בלית ברירה, השארנו את הסקירה המוקדמת אצל הרופא עתיר הניסיון, וקבענו תור באותו בוקר לרופא היריון בסיכון שאליו נלך רק דנה ואני. ככל שהתקרב התור הרגשתי שהסידור קשה לי.
אני לא רוצה ללכת שוב אל הרופא עתיר הניסיון, אמרתי לדנה, שבוע לפני הסקירה המוקדמת. היא הבינה לרוחי מיד ושוב חיפשנו בקדחנות, מוכנות להתפשר על מיקום ועל חלק מההמלצות. בואי פשוט נקבע לרופא אחר, אמרה דנה, סתם רופא, לא להיריון בסיכון, ואני הרגשתי הקלה גדולה: לא יכולתי לשחרר את עצמי מההמלצה הזו, מיותרת ומעיקה כמה שהיתה בעיני, אבל דנה יכלה. ועדיין היתה לנו דרישה חדשה, בלתי מתפשרת, מצד דנה: היא חיכתה לסקירה המוקדמת בקוצר רוח ולא רצתה לדחות אותה בשום אופן. בסוף מצאנו רופא שהסכים לקבל אותנו לסקירה מוקדמת באותו יום ממש בשעות הבוקר. זה דרש ביטול עבודה מצד דנה, דן ומצידי (מתן כבר היה בחופש פסח), אבל אחרי שדנה דאגה להבהיר לו טלפונית שוב ושוב מה הסיפור ועל מה מדובר ולוודא שהוא מוכן לקבל אותנו בכל זאת ושאנחנו לא רחם חריגה או היריון מסוכן בעיניו, שוב היה לנו רופא, הרביעי שלנו מתחילת התהליך.