א. פרק א' – כור ההיתוך בחדר (האח) הגדול
התגייסתי לצבא בעשרים ורביעי לינואר,זה היה הרבה אחרי מבחני הבגרות שנערכו בקיץ אבל אם נודה על האמת לא הייתי ממש בוגרת .אני ילידת נובמבר ותאריך הגיוס המקורי יועד לחודש מרץ באותה שנה .מרבית חברותי וחבריי זה מכבר התגייסו . אני ידעתי שטרם מלאו לי שמונה עשרה ולא אצליח לשכנע את הצבא לגייס אותי מוקדם . אז באוגוסט נסעתי לחו"ל . כשחזרתי אף מצאתי מקום עבודה (מוכרת בחנות בגדים בדיזנגוף !! דבר שרגש אותי באותה תקופה ) הכול היה כדי לא למות משעמום בתקופת ההמתנה הארוכה לגיוס.
ביקשתי להקדים (חבל להתחיל קריירה צבאית מפוארת כל כך מאוחר ,לא ?) אמרו לי :"לא בטוח שייפתחו קורסים מתאימים ,את בטוחה ? " אך הייתי עקשנית ומכתבי הבקשה ,טלפונים ושיחות ללשכת גיוס עבדו ולבסוף והקדימו לי את הגיוס לינואר.
ינואר היה מאוד גשום ,מאוד טוב לחקלאות אבל לא לי ולא לכומתה התרנגולית שחויבתי לחבוש על הראש. פקודת מטכ"ל שונתה באותה תקופה וחבישת כומתה הפכה להיות חובה במקום לשאת אותה על הכתף .היה מאבק קשה בין תלתלי האסופים בקוקו לבין האביזר הפורימי הזה ,התלתלים … ניצחו .
גם כשירד גשם אולצנו לחבוש כומתה על הראש ,הגומי שאמור היה לייצב אותה שלא תיטה שמאלה או ימינה לא עבד. חויבנו,על פי פקודות מטכ"ל להרים את כובעו של מעיל הדובון על הכומתה משימה שתמיד נכשלה .כשהבטתי במראה ראיתי שאני שוב בתחפושת של ציפור ,ממש כמו אז ,שגילמתי בהתרגשות ציפור בהצגת סוף שנה, גן חנה ,גיל שלוש .
את הכומתה..גמלה בליבי ההחלטה ,אסלק ברגע שתיגמר הטירונות .
הורי התפללו בסתר ליבם שהשרות שלי לא יגמר במאסר בכלא צבאי ."בצבא" הם הזהירו אותי "כל איחור ,חוצפה או תלבושת לא ראויה יסבכו אותך בצרות " רק שייגמר בטוב ,הם נשאו תפילה חרישית בשכבם לישון .
השבוע הראשון של הטירונות עבר בגשם שוטף ,עמדנו במגרש המסדרים של בה"ד 12 עם קיטבג ,חצאית ,סוודר וחולצת צווארון , מעיל דובון ON-TOP (סוג של חוסם-עורקים לזרועות ),נעלי גולדה רטובות שכף רגל משייטת בה כגונדולה ונציאנית .ולא נשכח ,לא נסלח ,הכומתה המטופשת כמובן .המון של בנות צייצניות ללא מחסה נוטפות מים מהגשם ,לא ניגשות למחסה ומצייתות להוראות שנותנים רק לטירוניות . האם פה נוצר הסדק הראשון בספינת המוטיבציה שלי ?
התחלה לא טובה ,חשבתי לעצמי, כשאני מובלת יחד עם עוד שישים בנות נרגשות (ורטובות ,כאמור ) למבנה טרומי ארוך בו מסודרות מיטות לאורך קיר ארוך , אפור ומשעמם שלאורכו חלונות עם זגוגיות שבורות .(לא "הילטונים" ?בכו כולן). התנהלתי באיטיות ובייאוש על הטמטום המקדים שהשאירו אותנו בגשם לנטוף ..והמיטה שנמצאה פנויה הייתה כמעט האחרונה בחדר מצד ימין .חלון מנופץ עם חור היה קרוב לכרית המיטה ,ממנו נכנס אויר שהיה מפנק אותי כל לילה ב'נגיעות קלות' של כפור בצוואר.
הנחתי את הציוד על מיטת הסוכנות לצד שמיכת הצמר הדוקרת .
מצד ימין הייתה יונה ,בחורה מבית מסורתי ,מרחוב אילת שבחולון .חייכנית ומתרגשת מהגיוס, דומעת כשהיא מספרת על הפרידה מההורים בלשכת הגיוס .
משמאלי הייתה שושי , בחורה גבוהה ויפה שמייד תלתה את תמונות העירום שלה ,על הקיר הסמוך למיטה . היו אלו צילומים מעמוד האמצע של "העולם הזה". היא עושה פרצופים בתגובה לסיפורים של יונה בניסיון לגרום לי לפרוץ בצחוק , הבעה של זלזול על הרגשנות המופרזת של זו .כך אנחנו יושבות לנו ומפטפטות קצת על המיטה שלי שמהווה ממש אמצע .
יותר מאוחר יסבירו לנו את סדר יציאת השבתות "בשבת הקרובה אתן יוצאות הביתה ,בשבת שלאחריה תישארו בבסיס ולגבי השבת השלישית עוד לא ברור . בשבוע זה המחלקה תהיה בתורנות מטבח שלושה ימים ובשבוע הבא תורנות שירותים ומרפאה .
כשאנחנו נקראות החוצה להסתדר בשלשות אני פוגשת את הילה מרמת – גן ,עד לפני כמה שנים שמרנו על קשר. אנחנו מכירות מאז הייתי בכיתה ד'.
בעיתון ה"ארץ שלנו" היה מדור קשר בו פרסמו ילדים בקשות להתכתב עם בני גילם מכל הארץ. עניתי למודעה , התכתבנו קצת וכבר בחופשת חנוכה התארחתי אצלה. בחצר ביתה התכנסו כל חברותיה הנרגשות שבאו לחזות ב"פלא" , חברה לעט . ליאורה ק. בלונדינית מקורזלת ,טובי הילדה הכי מקובלת בכיתה (הילה הדגישה שהן חברות עוד מהגנון ) ליאורה נוספת ,שגם היא נחשבה אחת היפות בכיתה ורונית.
אמה של רונית ,כך הסבירו לי הבנות ,היא האישה הכי סקסית בשכונה וכל הבנים של השכבה נרגשים ממראה .הדבר מביך את רונית נורא. הבנים של הכיתה עושים הכול כדי להיות בקרבת אמה החלומית של רונית .רונית הייתה ברווזון מכוער עם גבות עבות וצל של שפמפם(לימים הפכה ליפייפיה כמו אמה)
הוריה של הילה עבדו שעות רבות מחוץ לבית וחבורת הבנות שהתכנסה באירוע החגיגי בביתה ניסתה להכין סופגניית ענק שמרגע שנכנסה לסיר חמין גדול מימדים שיצקנו לתוכו מספר בקבוקי שמן ,נזלה לכל כיוון אפשרי כמו אמבה מתפשטת במקום לצוף …הילה הציעה שנברח כדי שיאשימו את אחותה הבכירה בריח השרוף ובסיר החרוך.
ביקור גומלין התרחש גם בביתי , חבורת הבנות שנתאספה אצלי הייתה חברותי מהכיתה או מהתנועה .אבל אצלי בבית לא נעשו ניסיונות קולינריים ,נשלחנו לשוט בירקון הריחני.
הקשר הזה נמשך עד לכיתה ט' אם אני זוכרת טוב .
עד אז ,הקשר החברתי הזה הנעים לי את החופשות ,הציל אותי בימים קשים של בדידות או טלטלות חברתיות , תמיד היה מקום רחוק עם חבורת בנות עליזות ששמחות לראות אותי. כל אחת בתורה הזמינה אותי למסיבת בת המצווה שלה ,הילה הייתה מגיעה לבקר אותי מידי פעם ועל פי תור שנקבע מראש בכל פעם חברה אחרת הייתה מצטרפת ,נראה לי שגם אותה זה חיזק חברתית .
הקשר התמוסס באופן טבעי לקראת גיל ההתבגרות כשגילינו את הבנים.
כעת באופן מפתיע אני פוגשת את הילה , כשאני חוצה את החדר הארוך .כולנו מתכוננות למסדר שלשות . הילה התגייסה עם בת כיתתה מהתיכון והן התמקמו במיטות הראשונות ליד דלת הכניסה ,סיכמנו שבערב ניפגש לארוחת ממתקים.
בשלשה שלי עמדה אפרת , בחורה שמנמנה עם שתי גומות ,משכונת ביצרון. אני הכרתי היטב את השכונה .אימי ניגנה בתזמורת ואברמ'לה נגן כמותה ותושב השכונה ,היה נפגש עימה לצורך נגינה. המפגשים האלו היו מפגשים של שתי המשפחות ,שאר בני המשפחה היו מעסיקים עצמם בדבר מה לכמה שעות .
אני ,שגיא ,יפעת והפעוטה שאינני זוכרת את שמה .שיחקנו בחצר ביתם הקטנה בערכת קסמים , במלך ובמלכה ברופא וחולים ולפעמים שגיא הראה לי איך לעבוד במסור חשמלי שאביו הרשה לו להשתמש בו ,הוא אפילו לימד אותי לחתוך לוח עץ.
אבא שלי ואילנה , אשתו של אברמ'לה , היו משוחחים להם בנחת בסלון וברקע מוסיקה התנגנה .
כעת אנו עומדות ,אפרת המתולתלת שמאיימת לפרוץ בצחוק מכל פקודה בעיקר בגלל השילוב של התנועות הגבריות והקול הנשי של המפקדות .
החיילת השלישית בשלשה שלנו היא אורלי ב. ,לא זוכרת מהיכן בארץ, אך זכורים לי סיפוריה על סבה מקיבוץ שער הגולן . היא סיפרה על חופשות בכנרת , היא הכניסה אותנו ל"עניינים" סיפרה על על הצבא ועל אביה , קצין גבוה בצבא .היא כבר ידעה פחות או יותר היכן תשרת , זה ..כנראה ,נקבע מראש בשיחת טלפון .אבל אנחנו ,החברות שלה ,כדאי שנדע כיצד לדבר עם קצין המיון .
אפרת השמנמנה מביצרון ,מידי פעם מציגה את תמונת אביה בארנק כשהיא אומרת לכולן שזה החתיך שלה (בתגובה לחבורת בנות שהקפידו לנשק את תמונות החבר שנשאו בארנק) כשעשתה זאת היה פרץ של צחוק והמתגעגעות עצרו את דמעות הסרט התורכי….
בשבת הייתי בבית ,החברות שהתגייסו לפני מספר חודשים הגיעו ,כולן כבר הפכו ליועצות ומפענחות ה'מערכת הצבאית' , מלמדות מניסיונן ומפז"מ של מספר חודשים גג (חוץ מגלית שהגיעה רק למדוד את המדים ,היא ילידת דצמבר ועוד לא התגייסה " נמאס לי כבר לקנות לכולם מתנות לגיוס " אמרה "וזהו לא נשארו לי יותר חברות עם חוש הומור,הצבא לקח את כולן,אני אמות לי בשקט ובשעמום עד הגיוס " גם החבר שלה כבר מגויס והיא לא יודעת איך תחזיק מעמד עד חודש מרץ )
איריס מסבירה לי שעליי להכין מכתב בקשה מיוחד למפקדת המחלקה ,עליי לכתוב שביום שישי הקרוב חוגגים לאבי יום הולדת עגול (השבת שנשארים בבסיס..למי שלא הבין ) ואני מבקשת לחגוג עם המשפחה הקרובה.
טלי הסבירה לי שבכדי להגיע לחצרים (חלק מהבנים בקורס טייס) מומלץ להגיד לקצין המיון שאני רוצה "פקידה –ללא –קורס" ולסרב לכל הצעה אחרת .כי המפקד שלה אמר שמקורס הוא לא יכול לשלוף אף חייל ,ויש לו תקן רק לפקידה לא מקצועית.
אני פותחת זוג עיניים גדולות ותמימות על האפשרות הזו והיא ממתיקה איתי סוד ואומרת לי : "זה כבר מטופל הוא צריך את המספר האישי שלך . אני, את וסער באותו בסיס, כיף חיים ,לא ?
וכך עשיתי …אלא שהמערכת עובדת אחרת.
קצין המיון הביט עלי בהשתאות ואמר :"חבל,דווקא יש לך נתונים גבוהים" (הוא התכוון לקב"א שהילך עלינו אימים ? כמעט כמו הקב"ה) גיחכתי , אבל גם בי קינן ספק האם אני לא לוקחת פה סיכון ? ובכלל ,עד לפני שבוע הייתי מוכנה לעשות הכול כדי ל"תרום" אפילו להגיע ליחידה קרבית אז מה פתאום פקידה ?הסכמתי לחול ואבק בבסיסים רחוקים ,חטיבה 7 כמו ההורים ,והנה אני מוכנה להיות במשרד ? אבל המשכתי בכל זאת באותו קו .
מיד עם חזרתי לבסיס מסרתי את מכתב הבקשה לממ"ית . אחרי כן טרטרו אותנו כי שושי (דוגמנית העירום ..) החליטה שלהתעורר בחמש בבוקר זה ממש לא ,לסדר מיטה זה בכלל רעיון רע , אז קיבלנו עונש קולקטיבי בגללה.
כבר למחרת החלטנו שצוות בנות יעזור לה להתארגן ,לסדר מיטה ועוד כי אחרת לא נצא לאפטר . שושי הייתה מבדרת את כולן בלילות ,היא הצטיידה בטייפ ענק בסגנון השחורים מהארלם ניו-יורק, ועד לכיבוי אורות הייתה מרקידה את כל הבנות עם מוסיקה פרועה ,נדמה לי שזו הסיבה שאף אחת לא שנאה אותה למרות התנהגותה.
האוכל הצבאי היה כל כך לא ברור שהחלטתי לאכול רק את מה שאפשר לזהות כמזון .כך אכלתי בבוקר דייסה קרירה (לא נורא) ,פרוסה עם מרגרינה וחביתה .אך אחרי שעשינו תורנות מטבח והילה גירשה עם מרית מקקים שטיילו על פלטת הטיגון ,כי כך הדגים לה הטבח שיש לעשות בעת טיגון ביצת עיין . היא הוסיפה לזה צלילי "קישטה" והם באמת נראו בגודל של חתול ..ברגע שראיתי זאת התפריט שלי הצטמצם עוד.
מה שהיה צפוי לקרות ,קרה .ביום שני, בעת שהיינו אמורות להתחיל שיעור נשק ,כבר הייתי חולה מאוד. קדחתי מחום , אפרת , אני וגלית ל. התייצבנו למסדר חולים. שלושתנו עם שלשולים וחום גבוה. אז אשפזו אותנו בחדר חולות .האוכל היה נפלא ,החדר היה מחומם ובחוץ היה גשם וסער. בכל בוקר מדדו לנו חום ,פתרנו תשבצים וצפינו בטלוויזיה הלימודית . שלושתנו התחלנו להרגיש הרבה יותר טוב כבר ביום השני אבל החום לא ירד מ 37.5 ועד שזה לא קורה לא משתחררים .שאר הבנות זכו באותו שבוע לתורנות שירותים ומרפאה ,חלקן באו לנקות את המרפאה . שמחנו לפגשן והשתתפנו בצערן על החוויה הלא נעימה שבתורניות הנקיון. הותר להורינו לבקר אותנו .ואבא ,שלא ידע על המזימה שלי לצאת בשבת הקרובה ליום הולדתו השקרי (אותו חגג בדצמבר בכלל )כמעט והסגיר אותי בטעות .
מפקדת המחלקה הגיעה לבקר ועשיתי לה סימנים שלא לדבר על הנושא כי זו אמורה להיות הפתעה ,אבא שלי ייחס את הפרצופים שעשיתי לחום גבוה ,ליבי כמעט והחסיר פעימה
ביום רביעי אפרת ואני כבר חשנו טוב ושבנו למחלקה ,התברר לנו שבהיעדרנו התרחשו מבדקי קצונה. הבנות הקימו אוהל ,צוות מאבחנות חיפש מי מגלה סימני מנהיגות (מחסור זה הפך לימים להיות המחסום לקריירה צבאית מפוארת חה חה ) אבל את שיעורי הנשק ,לעומת זאת נתבקשנו להשלים וכך נקראנו להתייצב עוד באותו הערב במבנה פתוח עם הנשק .
התייצבנו במבנה הטרומי וחיכינו למכ"ית שהתעכבה
גלית ל. גם הבריאה אך יצאה לתחרות מלכת היופי ,היא קיבלה פטור מאימון הלילה המיוחד. בהתגייסה היא עשתה טובה לאימה, שהייתה עורכת דין מוכרת וידועה ,היא ויתרה על הרעיון להינשא נישואים פיקטיביים לידיד שלה ואמא שלה הודתה לאלוהים "שיגידו תודה שאני בכלל כאן" אמרה
בינתיים ,חיקיתי את מפקדת הכיתה ,את התנועות שלה ,חיתוך הדיבור שלה " נשק ל 60 מעלות העלה " ו "פיו ,פיו, פיו ,יריתי ביונה " עשיתי קול דקיק ומבוהל ,היה מאוד מצחיק ומשעשע עד שהרמתי את ראשי וראיתי שאפרת חיוורת , איך זה קרה ? לפני שנייה היא הייתה אדומה וכמעט נחנקה .ואז גיליתי שמאחורי גבי עמדה המכי"ת כבר כמה דקות ,לא הבחנתי בה.היא חתמה את מופע הבידור בשאגה ,הוסיפה כמה משפטים על בטיחות ,הוזכר שם איום על משפט צבאי ,ואז פרשה לרגע מאחורי קיר הבטון כדי למחוק את החיוך .
את המטווח שהתרחש לאחר כמה ימים סיימתי תוך פחות מדקה ,הנשק הלא-בטיחותי עבר לאוטומט מיד אחרי הירייה הבודדת הראשונה .שכנתי למטווח דיווחה על מקבץ נאה של 18 כדורים ובהתחשב בזה שבמחסנית שלה היו עשרה בלבד .סיכמנו שזה נס חנוכה . סיכמנו גם שבשעת חירום פשוט נלמד לרוץ… כי לירות באויב ,הבא לכלותנו ,לא תהיה תוכנית מגירה רצויה .
ואם זה לא הספיק להצביע על רמת החיול שלנו אז הוחלט שהמחלקה תבצע את ת"ס הראווה בטקס הסיום .
וכך הוציאו אותנו למגרש המסדרים לשעות גשם נוספות בכל יום ,לבושות במדי א' ורס"ר שמצעיד אותנו בצעקות ,הוא עמד על תלולית גבוהה עם מטריה ובחן מי מקלקלת לו הצעידה ,כך הוא הוציא את גולדה בצעקות רמות כי היא צועדת עם יד ורגל זהות (שנים לאחר מכן עוד ניסיתי להבין איך הצליחה לצעוד כך ,אם תנסו בעצמכם זה מצחיק מאוד ,רב בני האדם צועדים עם יד ורגל נגדית ,הפחד מהרס"ר עשה בה שמות )
יום השיבוצים מגיע ואני נשלחת … לקריה !!!!!!!!! כולן בוכות , גם אני .
ה"תוכנית" לא פעלה .
גם לקריה הגעתי בגשם זלעפות.