ההומלסים התחילו לארגן פוזה לקראת שנת ישרים על ספסלי העץ המפוייחים שבתחנה.כך נפתח המסע של אורי בנבכי המחלה המסתעפת מהארץ ועד ניו יורק, וברחבי עורקיו. אורי חוקר במסעו אל נבכי מח העצם שלו, את האלמנטים החשובים בחייו, זוגיות, אהבה, מסירות, ואף את אלוהים.המסגרת היא סיפור מתח רפואי: מנהל המחלקה שאמור להציל אותו, חלפין, מציע לו טיפול, שעד כה נוסה על עכברים בלבד, אורי ועפרה המבוהלים, נמלטים משם, ומתחילים טיפול בממוריאל בניו יורק. שם שואבים לו מח עצם, כדי להשתיל אותו במידה ולא ימצא לו תורם זר. בסופו של דבר אחרי תלאות מרובות וביטולי ניתוחים ונסיעות מיותרות, נמצא לו תורם. במקביל מסתבר שמישהו חיבל במח העצם העצמי שלו, כך שלא יוכל לשמש גיבוי בעת ההשתלה. משאבים רבים שהושקעו בשאיבה ובנסיעה יורדים לטמיון.
חיים גרינפלד, המחבר, מבסס את המחקר הרפואי על מקרה אמיתי קרוב אליו, וסוגר כאן חשבונות עם הממסד הרפואי, ומוסיף על המציאות כיד הדמיון הטובה עבור ספרו. בעיני אחד הערכים הגדולים של ספר כזה, היא לבחון חשיבה גברית כה מובהקת, מול דמויות נשיות בחייו, ומערכות יחסים בכלל לאור המחלה.
אני לא יכולה שלא לצחוק בשקט מהטקסט הציני מפוכח הזה, שכאב טמון בו ומתחתיו, והרי כל הספר הזה הוא מחווה לכאב, בעטיפה של שנינות ורגישות, ברגעים מותחים דרך סאגה בלתי נגמרת, שאף חולה סרטן לא היה מאחל לעצמו, ואולי כל אחד מהם חווה סאגה משלו, למרות הכל.
