לא הכינו אותי שתגדל כל כך מהר
לא הכינו אותי שתעזוב לי את היד
לא הכינו אותי שהצעדים שלך יתרחקו מהמקום בו אני עומדת
לא הכינו אותי שבינינו יעמדו גדר ונהלים
לא הכינו אותי שתלך לצבא
פוסט של אמא מגויסת
"אמא של תומר"
זה השם שלי. נעים מאוד
הטלפונים… מגיל קטן.. הטלפונים
מהגננת, מהחוג, מהמורה, מהמנהלת
כולם נפתחו אותו דבר.. "אמא של תומר?"
"הילד שלך, כולו טוב אחד גדול, כזה נבון.. מבריק.
אבל מאחר, ושוכח דברים, ולא יושב אלוהים לא יושב
יחד עם זאת, כזה כובש.."
ואני?
רק חיכיתי שתסיים יב'
ילד אהוב ושובב שלי
שמקבל את הרגעים שמביא איתו העולם
בחיוך תמידי והומור כובש
שרק יפסיקו להתקשר
היום המיוחל הגיע..
סיימנו יב'
אתה את בית הספר, אני את סיום הטלפונים 🙂
זה אך הסתיים והשני ממהר להגיע
בפתח, מופיע יום הגיוס 16.8
החברים חגגו איתך ועשו לך תספורת
לקחנו יום חופש ומחכים לבוקר יום חמישי שיבוא
פתאום..
היום בצהריים
טלפון:
"אמא של תומר"?
ואני..הלם בקהל.."לא סיימתי עם זה כבר"?!
"מדברים מלשכת גיוס, תומר היה צריך להתגייס הבוקר"
"לא..הוא צריך להתגייס ביום חמישי, כולנו מאורגנים ליום הזה"
"הקדימו לו, נשלחה הודעה"
"אי אפשר..לא הכינו אותי..הוא ישן בבית.. ואנחנו כולנו מוכנים ליום חמישי, סגרנו כבישים, ארגנו תהלוכה, 4 אופנוענים עם וינקרים" מגמגמת..
"התקשרתי לעדכן אותך בנוהל – יש לו שעתיים להגיע לבקו"ם אחרת הוא משתמט"! ציינה ביבושת ואמרה ביי
מגויסת טרייה
בשמאל ימין, צעדתי הביתה,
הערתי את הילד שלי
שבאחת, נהיה רכוש צה"ל
כשמישהי שגדולה ממנו בחודשיים – עדכנה אותי, אמא שלו, בנוהל
הקציבה לנו שעתיים להגיע לבקו"ם
עדכנתי, שהיום זהה היום
ויש לו רק אותי
ללוות עד השער
והוא, הילד שלי, אהוב ליבי
שואל שאלה אחת:
"איך נעשה את זה?"
מארגן איתי תיק, מכניס חפצים
נושא אלי עיניים הלומות משינה:
"רק אתמול סיימתי יב'"
ואני, בתגובה:
רק אתמול נולדת ילד..לא הכינו אותי שתגדל כל כך מהר
ממני אלייך:
ללמוד מילדים זו זכות
בחרתי ללמוד מהילד שלי
שברגע נתון יש רק רגע אחד
מיותר לבזבז אותו על "אי אפשר"
עדיף לנהל אותו על "איך אפשר"
תחזור לשלום הביתה
ילד שלי 🙂
#החייםמשבתלשבת_התחילו