עוד לא יודעת אם בכלל בסוף אלחץ על פירסום- אבל משהו דגדג קצת באצבעות
אולי זה בגלל הכתבה שקראתי על החרדים אותה תמונה של ליצמן והצהרה לא נחמדה שכזאת.
קראתי את הכותרת על החרדים ותהיתי לעצמי,
האם הם באמת חושבים שלזה התכוון המשורר ההוא
השוכן לו למעלה?
פעם, כשהייתי קטנה, הלכתי לפעמים עם סבא וסבתא לבית הכנסת. זה היה כייף. לשמוע, לראות את הניעות הקטנות.
לא כלכך הבנתי אז למה הנשים לחוד, באיזה חדרון קטנטן, אבל הייתי עם סבא- אז מה אכפת לי.
והיום? איזה מין קסם יש לדת?
למה צריך להתחפש בכל מיני בגדים אחרים
אם אמונה זה משהו שאמור להגיע מהלב?
למה צריך לזרוק את הנשים מאחור באוטובוס, ולנסות לשכנע אותן שכך הן אוהבות?
למה צריך להלחם ולהפריע למיליוני אנשים להקים גשר
והעיקר לזקוף לעצמך עוד נקודות?
למה זאת הדת שאנחנו צריכים לקבל? לראות? לספוג?
למה הדת צריכה להגיע על חשבוני? חשבוננו?
למה היא צריכה להגיע על חשבון החרות והחופש והאמונות האחרות שלנו?
ואיך לעזאזל, איך הפכנו לכאלה ואיך נתנו לזה להיות?
איך אנחנו מריעים לכל אישה דתיה שנבחרת (ו שהיתה צריכה להצניע את זה ולא להראות את התמונה שלה)?
איך אנחנו מריעים לכל אישה דתיה שמגיעה לעמדה בכירה?
זה לא אמור להיות כך? אם היא מוכשרת אז למה לא?
ולמה אם הם לא נוסעים בשבת גם לי אסור, גם אני לא יכולה?
למה להראות את הצד המכוער, העסקני-מלוכלך, הכופה
במקום להראות את הצד הרוחני-היפה שבדת?
למה אנחנו,החילונים, צריכים לעמוד על המשמר כל הזמן?
אני יודעת שאפשר אחרת, לגמרי יודעת
בשביל זה שנינו, שני הצדדים צריכים ללמוד לחיות ביחד, באחווה, בכבוד הדדי- באהבה
