החשוד העיקרי

 שנייה לפני שאני נרדמת בצהריים אחרי לילה לבן, בו הייתי ערה עד חמש לפנות בוקר,

אני שומעת צרחות היסטריות, שבוקעות מגרונה של בתי.

אני קמה מהמיטה מסטולית, הולכת בזיג זג ונתקלת בקיר.

הצרחות ממשיכות ואני מנסה לא לאבד את העשתונות.

"תירגעי הילה", אני אומרת לעצמי בדרך.

"תירגעי"…

הצרחות הולכות וקרבות והבת שלי ממשיכה בקול רם "הנה, הוא כאן, לא. הוא ברח".

הייתי בטוחה שמישהו מסתובב בבית. הוצאתי את אקדח הצעצוע שלי מהכספת והתקדמתי למטרה.

שיר, הבת שלי, רואה אותי ומבינה שהישועה ממני לא תגיע. "אמא", היא ספק צועקת ספק אומרת, "מה באת עם אקדח?!"

ואז היא ממשיכה בצרחות. "אלמוגגג…"

אלמוג, אחיה בן ה16  חזר בדיוק מחתירה בים על גלשן חתירה (סאפ)

ומנסה לקום מהמיטה. הוא הולך בנונשלנטיות לעבר החשוד העיקרי בבית.

אלמוג ואני, שני מסטולים, מנסים להבין מה פשר הצרחות.

סוף סוף, אחרי כמה דקות כלל לא תמימות, הגענו למטרה.

החשוד העיקרי

 הוא ג'וק ענקקק, שרץ בין מרפסת השירות למטבח בריצת מרתון מטורפת.

אני התעוררתי לגמרי ואלמוג , מנסה לתפוס את החשוד העיקרי.

החשוד שלנו אוכל אוכל מזין ורץ באיבוד חושים במהירות שיכלה להביא מדלית זהב בריצה למדינה.

"לעזאזל", אני אומרת לילדי, "הריסוס לא ממש עוזר".

בסופם של כמה רגעי מרדף התעורר אלמוג, תפס את החשוד ומחץ בידו.

החשוד נפל לשירותים והפחד התמידי שלי, שיום אחד הם ייצאו בהמוניהם בזמן שאשב על האסלה, התעורר גם הוא.

help

פייסבוק:hila liebesman

איור:shir liebesman