כשהגעתי לעולם,
שמחו כולם, תכננו לי חיים מופלאים.
אך תכננתי להם הכול אחרת.
אומרים כשילד מיוחד נולד-נולדה משפחה מיוחדת.
כשהגעתי אמי שמחה כל כך.
היא תכננה הכול לפרטי פרטים.
נראה לי שכבר בתינוקייה היא בחרה לי את החליפה לחתונה שלי.
כשהייתי בן 3 הסברתי לה בדרכי,
שכנראה החיים הם לא סרט על פי תסריט,
הם פשוט חזקים , ומאוד מאתגרים.
ואז היא הגיעה "האבחנה" ,
כן הילד המתוק של אמא, אני אור, ואני אוטיסט.
לקח לאמי זמן רב לקבל , ולהבין אותי.
כשצעקתי חזק לפני הכניסה לקניון, היא הייתה מסתכלת עלי, ואינה מבינה למה אני צועק וזועק.
לפעמיים היא ניסתה להלחם איתי , ולהרים אותי בידיה .
אבל אחרי תקופה היא הבינה אותי ,
ואחרי עבודה קשה אני נכנס לקניון כמו אלוף.
בגינה כשהייתי רץ במעגלים או לוקח לאנשים אוכל מהעגלות שלהם, אני זוכר איך אמי הייתה נבוכה,
תקופה ארוכה הייתי מגיע לגינה בשעות מוקדמות לפני שיגיעו כולם.
היום כשאמי מגיעה איתי לגינה, היא גאה ומאושרת בי , ואיתי.
שנים היה גזר דין מוות למי שהיה מעז להגיד ליד אמי את אותה המילה
"אוטיזם "
היום אמי אומרת אותה מהבוקר ועד הערב ( חופרת אמי ……רצח ).
שנים שהייתי עסוק יותר מראש הממשלה, כמות הטיפולים שהיו לי, היה רק חסר לי יומן ומזכירה.
עד שיום אחד אמי הבינה שאני גם ילד למרות הלקות, מגיע לי להנות לשמוח ולבלות,
ולהתקדם בקצב שלי.
פעם כשאמי הייתה בוכה בכל לילה, היא חשבה שלא ידעתי והרגשתי ,
אבל הרגשתי הכול.
אמי פחדה מהעתיד, והרבה שאלה למה?
אחרי החלטה נבונה היא הבינה שהעולם עוד יחכה בחוץ ואני אתקדם בקצב שלי
אי אפשר לתקן את האוטיזם שבי.
אך אפשר לקבל אותי להכיל אותי ולהעצים אותי.
מאותו היום שאמי הבינה זאת החיוך מפני לא נמחק ולעד .
|