יצאתי מבית החולים זוכרים?
יצאתי עם משימה: להציל את עצמי –מעצמי.
אמא'לה! איך אני עושה זאת?!
לוקחת בכל יד ילד אחד:
אני נכנסת לאוטו, והשיר שהחליט להתנגן לו היה:
הימים היפים נשארו מאחור
עם תקוות חלומות ושברי אכזבות
וריחות מוכרים
של חצר ופרחים
ושגרה נעימה, של ימים שעוברים
חיכיתי לרגע הזה שיגיע
וריק לי עכשיו משום מה בנשמה
צפוי כמו שמש
ובכל זאת מפתיע העולם מאיים לי אבל גם מבטיח
זה היה זה נגמר.
אפילו בגלגל"צ רומזים לי שהגיע הזמן.
שמתי לב, שזאת פעם ראשונה שהגעתי לאוטו בלי "כיבוד והפתעות". נכנסתי לרכב, הורדתי את מגן השמש והסתכלתי לעצמי בעיניים דרך המראה. " את זוכרת שהבטחת לרופא, נכון?".
השפלתי מבט לעבר הנעליים החדשות שלא מזמן קניתי וחשבתי שהן פסגת האושר גם במשקל של 100 קילו.
"הבטחתי", לחשתי, "אבל אני לא בטוחה שאני מסוגלת. מה אעשה בלילות האלה ללא השינה, אם לא אוכל להגיע אל המקרר?
אל מי אבכה בלילה?
מי ינחם אותי אם לא השוקולד הבלגי שאני כל כך אוהבת. ושאף פעם לא הספיקה לי קובייה אחת ממנו אלא רק חבילה שלמה (וגם זה בקושי…)?
איך אתחיל את יום העבודה שתמיד מגיע אחרי הלילות הטרופים האלה בלי שקית המאפים שמאפשרת לי להתנהל בצורה פחות או יותר נורמלית?
איך אצליח להסתפק רק בארוחת צהריים מתונה יחסית ולא להתפתות לקפה ולעוגיות שמחכות שם, רגע לפני שאני חוזרת הביתה אל ה"שד"?"
העיניים שהסתכלו עליי בחזרה מהמראה היו מודאגות, אבל אז נפל האסימון.
הבנתי, שלפחות 18 שעות מתוך 24 שעות ביממה התעסקתי באוכל. אם לא אכלתי – חשבתי על מה אוכל עוד מעט, וכשהיה לי קצת קשה, נזכרתי בשוקולד הבלגי ההוא שמחכה לי במקרר, ונרגעתי.
"הלו!!" צעקתי לעצמי. "את קולטת מה קורה לך? זהו גברת! אין יותר דייטים בלילה שאינם כוללים את בעלך. אין פלאפל, אין 2 פיתות כל יום, וכמובן – את עושה ברוגז מוחלט עם המאפייה שמתחת למקום העבודה. מהיום – דייטים עם אוכל זה רק עם ירקות, פירות ומים. הרבה מים".
כשסיימתי לדבר עם עצמי, נזכרתי בעינת של פעם, עם הג'ינסים הצמודים, המכנסיים המחויטים והצבעים הבהירים של הבגדים.
הבנתי, שיש עוד הרבה לעשות מעבר לאוכל, וכן – גם מעבר לאוטיזם.
הבנתי, שלמסע הזה יש שתי מטרות:
להציל את עצמי מעצמי – ולחזור להיות עינת של פעם
ולהשלים עם שד האוטיזם – המטרה העיקרית.
הבנתי, שאחד לא יוכל ללכת בלי השני.
אני חייבת לשחרר את הכעס והעצב שהפילו אותי לבור עמוק מלא באוכל, כי רק כך אוכל להשיג המטרה שלי.
"זה היה זה נגמר
אבל יש הרגשה
שהסוף הוא תמיד,התחלה חדשה"